הגן שבפנים

בלב לבו של הקמפוס שעל הר הצופים יש גן בוטני, ובתוכו מערת קבורה מתקופת המרד הגדול. אורן אביב, מרצה צעיר להיסטוריה, יושב בגן הזה עם עצמו או עם הבחורות שאחריהן הוא מחזר.כבר שנים הוא מתוסכל מקשרים רומנטיים מוחמצים ומחיים בנאליים של חוקר. אבל יום אחד מגיע לידיו כתב יד עתיק ובו סיפור היסטורי יוצא דופן, הנקשר באופן מוזר גם אל הגן הבוטני, המוכר לו כל כך.זמן קצר אחר כך מופיעה גם מיכל.מיכל חוזרת לארץ אחרי שהות ארוכה בניו יורק כדי להשלים סוף־סוף את התואר הראשון, ונשבית אף היא בקסמו של כתב היד ובחידת מחברו המוּכּר־לא־מוכר. הקשר בין המרצה לסטודנטית מתפתח במינואט מהוסס, מעודן ויפהפה, ומתכתב עם סיפורו המרתק והסוער של אלעזר, לוחם צעיר בתקופת המרד הגדול. "ספרו של בני שטיינברג, כשמו כן הוא, אוקסימורון רב פנים ועומק. במליאות ובביטחון הוא נע בין מציאויות, בין עולמות, בין אהבה עכשווית ללאומנות עתיקה, וכתוב בעברית קולחת ומודרנית לצד עברית עתיקה, שפה אקדמית, משפטית ופואטית וגם אנגלית וערבית. היחסים בין השפות, כמו גם אלה שבין הדמויות, כמו גם אלה שבין ההווה והעבר, הינם יחסים הפכפכים, שמתקיימים כאן ועכשיו אך גם שם ואז, ויוצרים עולם חי וקיים וטקסט שמודע לעצמו ולאפשרויותיו. סיפור המגילה וסיפור האהבה משתלבים זה בזה כמו שברי זיכרונות, כמו חלומות שבקצה הלילה, וגם בתוך השלם שנוצר משתרגים דברים והיפוכם: שרירותיות של גורל, תובנות היסטוריות מעמיקות, תסכול ופספוס וניכור, אך גם, ואולי בעיקר- קשר, כלומר אפשרות לקשר, לרגע קטן וחולף של מגע אמיתי בין שניים, לנחמה החמקמקה של האפשרות פשוט להיות."-מירי רוזובסקי" הוא סיפור בתוך סיפור. סיפור ועוד סיפור. בני שטיינברג טווה בעדינות את הקשר בין העולם הפנימי לעולם שבחוץ, בין העכשווי להיסטורי ובין הגלוי לנסתר."-אושי שהם קראוס