קאלה ואלסה בורחים

קָאלֶה וְאֶלְסָה שִׂחֲקוּ כָּל הַיּוֹם בַּבַּיִת. עַכְשָׁו מְשַׁעֲמֵם לָהֶם. ”אֲנִי יוֹדֵעַ!” אוֹמֵר קָאלֶה פִּתְאוֹם. ”נִבְרַח!” הֵם אוֹרְזִים שְׂמִיכָה, חֶרֶב, סֵפֶר, שַׁרְשֶׁרֶת, מִשְׁקְפַי שֶׁ מֶשׁ, עוּגִיּוֹת וּמִיץ. וְאָז יוֹצְאִים לַגּ’וּנְגֶל. לֹא צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מֵהַבַּיִת כְּדֵי לַחְווֹת הַרְפַּתְקָאוֹת מַלְהִיבוֹת. זֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁקָּרָה לְקָאלֶה וְאֶלְסָה, הַגִּבּוֹרִים שֶׁל סִדְרַת הַסְּפָרִים הַמַּצְלִיחָה, שֶׁבִּזְכוּת דִּמְיוֹן פּוֹרֶה וְחֶדְוַת מִשְׂחָק יוֹצְרִים עוֹלָם מְשַׁעֲשֵׁעַ וּמְהַנֶּה. יֶנִי וֶסְטִין וֶרוֹנָה וחֶסוּס וֶרוֹנָה הֵם מֵהַיּוֹצְרִים הַבּוֹלְטִים שֶׁל סִפְרוּת הַיְּלָדִים הַשְּׁוֶדִית הָעַכְשָׁוִית.