ז'וסטין או ייסוריה של המידה הטובה

"להסתכן בתיאורים הנועזים ביותר, במצבים החריגים ביותר, באימרות המבעיתות ביותר, במשיחות המכחול הנמרצות ביותר, לתכלית אחת בלבד - הלקח הנשגב שעשוי להפיק מהם אי פעם בן אנוש" - ד.א.פ דה סאדברומן פורנוגרפי ופילוסופי זה מתאר המרקיז דה סאד את סיפור תלאותיה של ז'וסטין, בתולה מהוגנת וצדקת (שלא לומר צדקנית), ואת סיפור מסעה הקצר והמיוסר בעולמו של סאד: עולם שכולו רוע צרוף ומנומק, בעל הגיון מושלם וצדק חד - סטרי, שיש בו אולי השגחה, אבל אין בו אלוהים. לאחר מות הוריהן, נזרקות שתי אחיות מפתח המנזר בו הן מתחנכות. הן פונות אישה לדרכה, אישה לגורלה: ז'ולייט המופקרת מתמסרת לחיי הוללות, זימה ופשע ומגיעה במהרה לשגשוג חברתי וכלכלי. לעומתה, נאחזת ז'וסטין בכל כוחה במידה הטובה ובעקרונות המוסר. לכל אורך המסע לשמירת תומתה, ז'וסטין האומללה נשדדת, מוכה, מעונה ונאנסת. במפגשים שנקרים בדרכה היא הופכת קורבן למעשי התעללות שונים ומשונים כיד דימיונו הקודח של סאד - ממעשי סדום אלימים ועד לניסויים מדעיים שנערכים בגופה. אבל בכל פעם מחדש, מחמיצה ז'וסטין את העיקר, את אותו לקח נשגב של המרקיז דה סאד: דרכה של ההשגחה היא דרכו של הטבע, דרכו של הטבע היא תמיד "שלא כדרך הטבע".דונאטיין - אלפונס - פרנסואה, המרקיז דה סאד, נולד ב-1740 למשפחה מהאצולה הוותיקה ביותר של פרובנס. החל מ-1763, לאחר שעבר את המסלול הרגיל שהיה מיועד לבני עמו - חינוך אצל הישועים, שירות צבאי כקצין בחילות הרגלים והפרשים - החל סאד להתפרסם בשערוריות מין שבעטיין הוא מצא את עצמו בסופו של דבר מאחורי סורג ובריח למשך שנים ארוכות. הוא הקדיש את תקופת מאסרו לאוננות ולכתיבה, שתי קריירות אותן הוסיף לטפח מיום שחרורו מהבסטיליה עם פרוץ המהפכה הצרפתית ועד למותו, מרושש וחסר כל, ב-1814. הנוסח הראשון של ז'וסטין נכתב בכלא לצד יצירות אחרות כגון 'מאה ועשרים הימים של סדום', 'אלין וואלקור', ו-'דיאלוג בין כומר ושכיב מרע'. סיפורה של ז'וסטין העסיק את סאד עד כדי כך שהוא כתב אותו בשלושה נוסחים שונים, ואף הוסיף רומן רביעי המגולל את סיפורה של ז'ולייט, אחותה המושחת. המהדורה העברית כוללת את הנוסח השני של סיפורה של ז'וסטין, את קורות חיו של המרקיז דה סאד וכן אחרית דבר מאת יואב רינון.