מי רקם את המפה?

“בפעם הראשונה שהעובדת הזרה קראה לאמא שלו ‘אמא’, תקפה את הבן תחושה מוזרה. היא לא אמא שלך, חשב, היא אמא שלי… בה בעת, משהו רך וממיס פשט בתוכו. הימים ימי תמורה, והוא הרגיש כיצד זרם החיים משיט אותו כמו בשיט אבובים: רגע מהיר ורגע בעצלתיים, מסחרר אותו ללא הגה או משוט לתוך ניסיונות וחוויות שלא ביקש לעצמו…”בגיל שישים ובימי קורונה יש לגיבורנו, פרופסור מתבגר למדעי הצמח (מומחה למלפפונים!), פנאי ורצון להתבונן. הוא מישיר מבט חומל אל ההפתעות והניסיונות התדירים שמזמנים לו הוריו הקשישים וילדיו המתבגרים. מדי פעם מציץ אליו מן המראה בן דמותו ומזכיר לו את הילד והנער שהיה. לצידו מככבים בסיפורים הקצרים חתול, עטלף, פניניה וקיפוד, המביאים במשק כנפיים ורפרוף טלפיים מסרים מלב העולם. והכל בשפה פיוטית, משתעשעת-מתענגת על מקורותיה. גר ברחובות, עוסק במדעי הצמח והחקלאות, מצייר ומתבונן בטבע. פרסם בנערותו ספר שירים (“ריח הגשם”, הוצאת עקד). נשוי לדניאל, אב לארבעה וסב לארבעה, כן ירבו.