חברת השפע בלא רווחה ובלא שלום : נתניהו מול מורשת רבין

תהליך ההשתלבות של ישראל בכלכלה הגלובלית (מ-1985 עד היום), לוּוה בשתי סוגיות לאומיות:    1. אם ראוי להעדיף את המודל הניאו-ליברלי על פני המודל הסוציאל-דמוקרטי היעיל נוסח מדינות צפון אירופה.     2. אם להעדיף את חזון ארץ ישראל השלמה (כולל רמת הגולן) על פני חזון ההפרדה והדו-קיום בשלום עם שכנינו הפלשתינאים, הסורים והלבנונים, ובכך לאתר את האיום האיראני ולהשתיקו. יורם גבאי, הממונה לשעבר על הכנסות המדינה, מפרט בספר זה את עיקר המהלכים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים של תהליך השלום שנעשו בדור האחרון, וזאת בעיקר על רקע הניסיון, העדות והפעילות האישיות שלו בנושאים אלה. מן הדיון בספר אפשר להסיק שנתניהו הצליח להשיג, בתחכום ובמודע, את יעדיו הלאומיים, אשר היו מנוגדים לחלוטין לאלה של יצחק רבין ומורשתו. כיום ישראל היא חברת שפע יציבה מבחינה פיננסית ועתירת מט"ח ותעסוקה, וזאת על חשבון שחיקה קיצונית של הוצאות הממשלה בתחומי הבריאות, הסיעוד, הרווחה, הקצבאות והתשתיות התחבורתיות. כיום, חזון ארץ ישראל השלמה לכאורה "ניצח", כל זאת במחיר של חיכוכים קיצוניים מתמשכים בין המתנחלים והצבא ובין הפלשתינאים בגדה, הסלמות מתמשכות בעזה וכאשר האויב האיראני כבר נמצא בגבולנו הצפוני. מציג בספר חלופות עתידיות ומעשיות, אשר יאפשרו את המשך הצמיחה, היעילות והיציבות הכלכלית, כמו גם שיפור משמעותי בתחומי הרווחה והתשתיות הציבוריות.הספר מציג גם חלופות ריאליות להיפרדות מן הפלשתינאים.להערכת המחבר, המשך הסטטוס קוו החברתי והפוליטי (שליטה בעם אחר), יביאו להגברת המתח הסוציאלי בין מרכז לפריפריה ובין עניים ועשירים. זאת ועוד, יקצין העימות בין הימין הדתי-לאומני לבין מערכת המשפט, הפרקליטות, המיעוטים, התקשורת, העובדים הזרים והשמאל החילוני. מגמת השחיקה של הדמוקרטיה הליברלית הישראלית תימשך ותגלוש משטחי הגדה לתוך מדינת ישראל.