ילדים במלח

בדרום הודו, בין עצי הקוקוס והדקל הנעים ברוח, הנושאת עמה את ריחות היסמין, הקינמון, והדבש ואת ריחם החריף של גללי הפרות הבוערים, נולדת קמפאווה, תינוקת הודית יפיפייה. לו ידעה שבעוד שנים ספורות יקדש אותה הנזיר תפוח הבטן לדוודאסי, זונה, וכך משתנים חייה, כאשר כעת תפקידה לענג את גברי הכפר.  היא גדלה והופכת לנערה שיופיה מדהים, בלתי מושג, כאילו כל הלכלוך לצדי הדרך, עפר השדות וצואת הפרות אינם יכולים ליופייה. היא הופכת קורבן לנקמנות עיוורת, של שנאה וכאב, וכך נשללת ילדותה. היא ניצבת לבדה מול מסורת עתיקה וחזקה ממנה. ולמראה הגצים הבוערים הממלאים את השמיים מהאש השורפת כליל את ביתה, אין לה יותר מה לחפש שם, דבר לא נותר בכפר עבורה, בלא שאיש יבחין בכך, קמפאווה יוצאת לדרכה...