כשארנבת בר נמלטת מגופי

כשהטבע מתעלס איתיכְּשֶׁהַטֶּבַע מִתְעַלֵּס אִתִּי קוֹרִים נִסִּים: תְּלוּלִית אֲדָמָה טְרִיָּה רוֹחֶשֶׁת נְמָלִים,שְׂדֵרַת חִטָּה מַחְבִּיאָה מֵאֲחוֹרֶיהָ חָגְלָה,קַו הַחוֹף נִדְמֶה כִּי לְעוֹלָם לֹא יִטְבַּע וְאַרְנֶבֶת בַּר נִמְלֶטֶת מִגּוּפִי.ספרה השני של ציפי הכטלינגר – ביבליותרפיסטית ומטפלת בטבעמציג הוויה אישית־אנושית שנטמעת בפראי ובטבעי. כוחו שלהספר בצמצומו ובצניעותו; השירים הקטנים קצרים ומדויקיםודווקא ממקומם זה פורץ אומץ הלב ועולה הראייה הישירהוהמפוכחת אל נבכי החיים והמוות. בתשוקה שקטה ובעדינותאין קץ, בקיפאון הפחד ובקריאת הלל לחופש – מניחה לפנינוהמשוררת סיפור קטן ורועד. דווקא עכשיו, ובפשטות.