המלך צבצב

לַמֶּלֶךְ צָב־צָב יֵשׁ אֲגַם נֶהְדָּר וְעַם נֶחְמָד שֶׁל צַבִּים, אֲבָל כֵּס הָאֶבֶן שֶׁלּוֹנִרְאֶה לוֹ קָטָן וְעָלוּב. לָכֵן הוּא דּוֹרֵשׁ מִנְּתִינָיו לְטַפֵּס זֶה עַל גַּבּוֹ שֶׁל זֶהוְלִיצֹר מִגְדָּל, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוּכַל לְהַשְׁקִיף. בֶּאֱמֶת נֶחְמָד לָשֶׁבֶת גָּבוֹהַּ מֵעַלכֻּלָּם, אֲבָל מִי שֶׁנִּמְצָא לְמַטָּה פָּחוֹת נֶהֱנֶה מֵהַמַּצָּב... הַאִם צָב אֶחָד יוּכַללִסְחֹב אֶת כָּל עַמּוֹ עַל גַּבּוֹ?מָשָׁל חָכָם וּמְשַׁעֲשֵׁעַ עַל חַמְדָנוּת וְעַל הִתְחַשְּׁבוּת בָּאַחֵר, בְּתַרְגּוּמָהּהָאִיקוֹנִי שֶׁל הַסּוֹפֶרֶת, הַמְּשׁוֹרֶרֶת והַמְּתַרְגֶּמֶת לֵאָה גוֹלְדְבֶּרְג.דּוֹקְטוֹר סוּס הוּא מִסּוֹפְרֵי הַיְּלָדִים הָאֲהוּבִים בְּכָל הַזְּמַנִּים. סְפָרָיוהַבּלִתְִּי נשְִׁכּחִָים, וּבהֶָם אִם יוֹצְאִים מַגִּיעִים לִמְקוֹמוֹת נִפְלָאִים,חָתוּל תַּעֲלוּל וְעוֹד, כָּבְשׁוּ אֶת לִבְבוֹתֵיהֶם שֶׁל מִילְיַארְדֵי קוֹרְאִים