לבנון

זהו הספר השבעה־עשר בסדרה "קהילות ישראל במזרח במאות התשע־עשרה והעשרים". קהילותישראל במזרח במאות התשע־עשרה והעשרים הסדרה מציעה תיאור מקיף של התהליכים ההיסטוריים, החברתיים והתרבותיים שעיצבו את הקהילות הללו בתקופה זו.לבנון כונתה "שוויץ של המזרח התיכון", הן בשל נופיה, על ההרים המושלגים ויערות הארזים שבה, והן בשל היותה מרכז בנקאי של המזרח התיכון. תיירים מאירופה ומהמזרח התיכון, כולל יהודים מארץ ישראל, נהגו להגיע אליה לחופשות בערי הקיט בהרים בקיץ ובאתרי הסקי בחורף. לצד זאת, היא סבלה ממשברים פוליטיים תכופים וממלחמות אזרחים. כל אלה עיצבו גם את יהדות לבנון.מאז מלחמת האזרחים ב־ 1860 התרכזו רוב יהודי לבנון בבֶּירוּת ומעטים נותרו בקהילות הלוויין צידון וטריפולי. יהדות לבנון הייתה ייחודית בשני מאפיינים מרכזיים. האחד היה היותה עדה אחת מבין עדות דתיות רבות, היבט שחשיבותו גדלה בעיקר לאחר הצעד הראשון לקראת ייסודה של מדינת לבנון ב־ 1 בספטמבר 1920. המדינה נבנתה תוך איזון עדין בין העדות השונות. היהודים השתלבו בין העדות וטיפחו קשרים עם מנהיגים מוסלמים, מַארוֹנִים, דרוזים ואף שיעים.המאפיין השני הוא הקשר ההדוק ליישוב היהודי בארץ ישראל. עד לייסודה של מדינת לבנון, נחשבו קהילות כמו צידון וחַאצְבַּיַא לחלק מארץ ישראל. מיקומה של בירות כעיר הנמל הראשית של ארץ ישראל בתקופה העות'מאנית העניק לה חשיבות מנהלית וכלכלית, ודרכה עברו כספי החלוקה ליישוב הישן.קרבתה לארץ ישראל הביאה לכך שעולים רבים לארץ התיישבו בלבנון, ובעיקר בבירות. קהילה זו הייתה כור היתוך של מהגרים רבים: יהודים מדמשק וחַלַבּ לצד יהודים מעיראק, פרס ותורכיה, וכן אשכנזים שהגיעו מאירופה. נוסף עליהם התיישבו בבירות אנשי עסקים וסוחרים מהיישוב בארץ ישראל וסטודנטים יהודים מארץ ישראל ומרחבי המזרח התיכון שלמדו באוניברסיטה האמריקאית ובאוניברסיטת סנט ג'וזף. התרכזותם של יהודים ממקומות שונים בבירות יצרה השפעות תרבותיות הדדיות, ומעליהן תרבות צרפת ושפתה היו המושלות בכיפה.בניגוד לרוב הקהילות היהודיות במזרח התיכון, יהדות לבנון גדלה לאחר הקמת מדינת ישראל, כאשר יהודים מסוריה וממדינות ערב הסמוכות ברחו אליה; הקהילה הגיעה לשיא גודלה בסוף שנות החמישים של המאה העשרים. חשיבותה של לבנון בהיסטוריוגרפיה הציונית נובעת בעיקר מכך ששימשה כשער לארץ ישראל, מהמאה התשע־עשרה ועד לפרוץ מלחמת האזרחים השנייה ב־ 1975.חלק גדול מהעליות, למן העלייה הראשונה, עבור לפליטי השואה בשנות הארבעים וכלה ביהודי סוריה שנמלטו ממשטרו של חַאפִט' אלְאַסַד, עברו דרכה. הפעילות הציונית בלבנון הייתה ענפה. רבים מבני הקהילה סיכנו את נפשם לאפשר עלייה של יהודים לארץ ישראל. ידועה אסירת ציון שולה קִישִיק כהן, ולצידה פעלו דמויות ידועות פחות כמו אסירי ציון יעקב מולכו ומאיר כַ'אבִּיֶה, והרוגי המלכות סַלִים גַ'מוּס ואלבר אִלְיַא, ששילמו בחייהם על פעילותם. כרך זה עוסק בתיאור וניתוח מקיף של תול דות יהדות לבנון ותרומתה הייחודית, כפי שהן משתקפות ממחקרים עדכניים, ואף כאלה שנכתבו לראשונה לצורך כרך זה. הוא מציע לקורא מבט מעמיק על קהילה קטנה אך רבת־חשיבות בתולדות העם היהודי.