שרה פשוטה וגבוהה

אַבָּא פִּרְסֵם מוֹדָעָה בָּעִתּוֹן – דְּרוּשָׁה עֶזְרָה! ”אַתָּה מִתְכַּוֵּן לִמְנַהֶלֶת מֶשֶׁק בַּיִת?” שָׁאַלְתִּי. ”לֹא, אָמַר אַבָּא, אֲנִי מִתְכַּוֵּן לְאִשָּׁה”. ”אַתָּה מִתְכַּוֵּן לְאִמָּ א?” ”גַּם זֶה”, אָמַר אַבָּא. וְאָז הִגִּיעַ מִכְתָּב מִשָּׂרָה, שֶׁגָּרָה בִּמְדִינַת מֵיְן וְאוֹהֶבֶת אֶת הַיָּם. אָחִי כָּלֵב וַאֲנִי כָּתַבְנוּ לָהּ מִכְתַּב תְּשׁוּבָה וְהִיא עָנְתָה לָנוּ, וְסִפְּרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ חֲתוּלָה. וּבָאָבִיב בָּאָה אֵלֵינוּ שָׂרָה עַצְמָהּ, פְּשׁוּטָה וּגְבוֹהָה. הִיא בָּאָה לְחֹדֶשׁ, רַק לִרְאוֹת אֵיךְ זֶה וַאֲנַחְנוּ הִתְפַּלַּלְנוּ שֶׁהִיא תֹּאהַב אוֹתָנוּ וְתִרְצֶה לְהִשָּׁאֵר. אַהֲבָה, גַּעְגוּעִים, תִּקְוָה וְרֹךְ הֵם הֶחֳמָרִים שֶׁמֵּהֶם אָרְגָה הַסּוֹפֶרֶת הָאָמֵרִיקָנִית פַּטְרִישְׁיָה מֶקְלַקְלָן אֶת עֲלִילַת הַסֵּפֶר, הַמְּבֻסֶּסֶת עַל מִקְרֶה אֲמִתִּי בְּמִשְׁפַּחְתָּהּ.