קליפות

בגב הספר: ”הוא ניסה לצייר גלקסיה בגווני כחול-ירוק מעוטרת שובלי כוכבים בצבע חם. הוא התיז צבעים על הקנבס – טורקיז, ירוק, כחול, אפור, שחור. הטביע בהם את סיבי המכחול העבה ומשך בתנועה מהירה. אל בריכות הצב ע שנוצרו הוא טפטף כתום ונכנס אל בטן הטיפות באצבעותיו. אחר כך מרח על הקנבס החשוף שפכטל עד שנקודות כחולות-כתומות נקוו בטקסטורת הבד”. ”אני מוכן לסלוח לאלוהים על הכל, מלבד העובדה שאיננו קיים”, אומר סמואל בקט, שרבות מן הדמויות בספריו מעוותות, נכות, ונגועות במומים ממומים שונים, ורק תודעתן מהבהבת כמגדלור עצום מעל מי החיים. גם כאן, ב-”קליפות” של גיל לוי, עולה ומהבהבת רוחו של בקט כנר זעיר, הדולק ומהבהב בעולם קר ומנוכר, נטול רגש, נטול נחמה וריק מאלוהים...