כחומר ביד היוצר CONTEMPORARY CRAFTS IN ISRAEL

כחומר ביד היוצר: אוּמנות עכשווית בישראל אפרת דגני ”החפצים כבר אינם סחורות; הם כבר אפילו לא סימנים שמפענחים אותם ומנכסים את המובן והמסר שלהם, אלו הם טקסטים, הם החוקרים אותנו, ואנחנו מצווים להש יב להם, והתשובה כלולה בשאלה”. — ז‘אן בודריאר עם התבססות הייצור המתועש של מרבית החפצים הדרושים לנו, הוגדר מחדש תפקודן של מיומנויות העבודה הידנית שנדרשו בעבר ליצירת פריטי אוּמנות שימושית וקישוטית. כיום, אובייקטים יחידניים הנוצרים בעבודת יד – בעזרת מיומנויות עתיקות או בטכנולוגיות חדשות – אינם בהכרח שימושיים, ומשמשים כנשאי תרבות וזיכרון. המונח הבינלאומי ”קראפט” שמרבים להשתמש בו כיום לצד מילים ותיקות כגון מלאכת מחשבת או אוּמנות, מצביע על הרחבת השדה ועל החפיפה שנוצרה בינו לבין עיצוב ואמנות ”גבוהה” יוצרים רבים במרחב הישראלי מנהלים דיאלוג עם תרבויות המקור המסורתיות של משפחתם או מוצאם, כמו גם עם היבטים היסטוריים ועכשוויים בתרבות המקומית. יצירותיהם משמרות יסודות מסורתיים מסוימים ומחדשות אחרים. הם עוסקים בקראפט כאמצעי ביטוי מורכב, ומשתמשים בהקשרים המסורתיים המוכרים של אובייקטים ושל טכניקות יצירה על מנת לבטא עמדה חברתית, פוליטית או אישית הקשורה לקיום העכשווי. הספר הנוכחי מבקש להציג את מנעד יוצרי הקראפט הפועלים בארץ כיום. כמה בעלי מלאכה מסורתיים עדיין יוצרים אובייקטים דומים לאלו שיצרו אבותיהם ואימותיהם. עם זאת, מרבית יוצרי הקראפט העכשוויים בישראל )כמו במקומות אחרים בעולם) מבקשים להטביע חותם אישי באמצעות יצירה בעלת אמירה, בד בבד עם שימור המגע של עבודת היד, המחבר את האובייקט להקשרים אנושיים ותרבותיים עתיקי יומין. היוצרים רותמים אמצעים שונים ליצירת אובייקטים שאינם שימושיים או קישוטיים גרידא: שיבוש מכוון של טכניקות, צורות וחומרים; שילובים חדשים ביניהם; יישום תבניות מסורתיות בטכנולוגיות חדשות; ושימוש בצורות מוכרות לתיאור תכנים עכשוויים. עבודת הקראפט החדשה מבקשת – בדומה לעבודת אמנות – להעלות שאלות ולעורר תגובות מורכבות על מציאות חיינו. אין זה מקרה אפוא שאוסף העבודות המוצג בספר משקף את מגוון הנושאים המעסיקים ישראלים היום.