סתם שדה ריק

בֹּקֶר אֶחָד מְגַלִּים יַלְדֵי הַשְּׁכוּנָה דֶּרֶךְ קִצּוּר לַגַּן שֶׁלָּהֶם, שֶׁעוֹבֶרֶת בְּשָׂדֶה עָזוּב. אֵיזֶה כֵּיף! אֶפְשָׁר לִסְלֹל שְׁבִיל בְּאֶמְצַע הַשָּׂדֶה, כִּי אֵין בּוֹ כְּלוּם, רַק קוֹצִים וַאֲבָנִים וְלִכְלוּךְ. וְאוּלַי בְּכָל זֹאת יֵשׁ שָׁם מַשֶּׁהוּ? אִם תִּפְקְחוּ עֵינַיִם, כְּמוֹ יַלְדֵי הַגַּן הַסַּקְרָנִים, וְתִהְיוּ מַמָּשׁ בְּשֶׁקֶט, אוּלַי תְּגַלּוּ גַּם אַתֶּם מָה מִסְתַּתֵּר בַּשָּׂדֶה הָרֵיק — זֶה שֶׁבַּסֵּפֶר, וְזֶה שֶׁלְּיַד הַבַּיִת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאַחַת מִכֶּם. כִּי כְּשֶׁמִּתְבּוֹנְנִים הֵיטֵב, מְגַלִּים שֶׁאֵין מְקוֹמוֹת רֵיקִים. תָּמָר וַיְיס־גַּבַּאי כּוֹתֶבֶת סְפָרִים לִילָדִים וְלִמְבֻגָּרִים וּמוֹבִילָה פְּרוֹיֶקְטִים סִפְרוּתִיִּים וְחֶבְרָתִיִּים. סִפְרָהּ טַלִּי מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן נִבְחַר לַתָּכְנִית שֶׁל ״סִפְרִיַּת פִּיגָ'מָה״ וְחֻלַּק לְאַלְפֵי יְלָדִים בְּיִשְׂרָאֵל. בֵּלָה פּוֹטְשֶׁבּוּצְקִי הִיא מְאַיֶּרֶת וְשֻׁתָּפָה בְּקוֹלֶקְטִיב הַיּוֹצְרִים הַחֵיפָאִי "סִירָה". סִפְרָהּ גִּנָּה לְהַשְׂכִּיר — הַמַּדְרִיךְ לְגִדּוּל עֲצִיצִים בַּבַּיִת וּבַמִּרְפֶּסֶת הָיָה לְרַב־מֶכֶר