הליקון 128 אני החולים

”אֲנִי הַחוֹלִים” הוא שיר בן שתי מילים של יעקב ביטון (מתוך הספר ”אחותי בזוהר”, הליקון-אפיק 2017). לקראת הגיליון הזה ביקשנו מהמשוררים ללכת ולבקר, בפועל ממש (אם לא שהו שם ממילא בזמן האחרון), באזורי מצוק ה גופנית בישראל – בתי חולים, מוסדות גריאטריים, קופות חולים, הוספיסים, מוסדות שיקום וכדומה, ולכתוב שם שירה (לפחות את הטיוטה הראשונה). ביקשנו ליצור קובץ שירה שיעיד באופן קונקרטי על מרחבי המחלה בישראל, ושקהל היעד שלו יהיה לא רק קוראי ספרות רגילים, אלא גם אנשים ונשים, מבוגרים וצעירים, השוהים במקומות האלה, כמטופלים או כצוות. לא ציפינו למאות השירים שנשלחו במענה לפניה. היה קשה – ואנו מתנצלים על כך – שלא לכלול במבחר את כל השירים שנשלחו, מפני שבכל השירים שנשלחו בוטא כאב חד פעמי ומעורר הזדהות. נשאף להעביר עותקים מן החוברת למוסדות רפואיים, מתוך תקווה שמישהו שם, מתישהו, יפתח אותן, בחדר המתנה כלשהו, או מאחורי דלפק אחיות, או בסוף משמרת של רופא.