רוח הרפאים של אלכסנדר וולף

“רוח הרפאים של אלכסנדר וולף“ נפתח בתיאור זיכרון של המספר מימי מלחמת האזרחים ברוסיה, שהשתתף בה והוא בן שש־עשרה בלבד: הוא רוכב לבדו על סוסתו, הרחק מהקרבות. הרעב, החום הכבד והעייפות כבר הכריעו אותו ואין הוא רוצה אלא לישון. והנה צונחת פתאום סוסתו תחתיו מפגיעת קליע של רובה, ומתה. הוא מספיק לראות את היורה דורך את רובהו לירייה שנייה וקטלנית, אבל בדרך נס עולה בידו להקדימו, לפגוע בו בשתי יריות אקדח, לצפות רגע בגסיסתו, לעלות על סוסו של הגוסס ולהימלט.כעבור שנים, כשהמספר כבר עובד כעיתונאי בפריז, מתגלגל לידיו סיפור של סופר אנגלי, אלכסנדר וולף שמו, שמתאר בפרוטרוט את קורותיו של אותו מפגש טרגי מנקודת מבטו של היורה־הירוי. סביב הפרשה הרחוקה הזאת, שממאנת להרפות מגיבוריה, נשזרת בדרכים נפתלות עלילת הרומן כולו, עד לקרב היריות הבא בין השניים, שבו מתגלה מי מהם נידון באמת למות.זה סיפור על שני אנשים שרודפים זה את זה מערבות רוסיה ועד סמטאות פריז. הרדיפה לובשת ממדים של עימות קיומי, פסיכולוגי ורוחני, שבמרכזו עומדת חוויית ההגירה במלוא עומקה: לא רק כמוקד עולמם של המהגרים הרוסים באירופה של המאה העשרים אלא גם כמטאפורה של תבנית חיים שהתערערה אחיזתם בקרקע המציאות. ריבוי הפנים הזה של הרומן מושג באמצעות שילוב נועז, אסוציאטיבי, אקספרסיוניסטי, מודרני מאוד, בין קטעים עלילתיים לקטעי הגות, בין רצף סיפורי מרכזי, עקבי והגיוני, לדילוגים גחמניים אל סיפורים צדדיים ואל בדלי אפיזודות והגיגים, שמתחברים זה לזה בכל מיני רבדים לפסיפס חידתי, צבעוני ואפל, ריאליסטי ומיסטי כאחד.“רוח הרפאים של אלכסנדר וולף“ היא יצירת מופת שראתה אור לראשונה בשנים 1948-1947 . הסופר, גאיטו גזדנוב, חי אז בפריז ונמנה עם הסופרים הבולטים בגלות הרוסית. אחר כך הוא נדחק לשנים רבות אל השוליים, עד שבשנות התשעים זכה לעדנה גדולה במולדתו. בשנים האחרונות מגלים אותו מחדש גם במערב כאחד מגדולי הסופרים של המאה העשרים.