הנמר של שלמה המלך

שְׁלֹמֹה המֶַּלֶךְ הָיהָ פַּעַם נָסִיךְ קָטָן נְסִיכוֹן. אִמָּא שֶׁלּוֹ בַּת־שֶׁבַע קָרְאָה לוֹ גּוּר גּוֹזָל אפְֶרוֹחוֹן. טִיּלֵ הַנּסִָיךְ בְּגַן הָאַרְמוֹן רָאהָ חפִּושִּׁית עִם כּנְפַָי םִ. ”חִפּושִּׁית! חִפּושִּׁית!” הוּא קָרָא וּמָחָא לָהּ כַּפַּיִם. ”בּוֹאִי אֵלַי, חִפּושִּׁית, נְשַׂחֵק בּחְדַ רְִי בְּנַחַת.” פּתְִאֹם לְחַדְרוֹ עָפוּ־עָפוּ אלֶףֶ חִפּושִּׁיּוֹת בְּיַחַד. עוֹד וְעוֹד חֲבֵרִים שְׁלֹמֹה לָאַרְמוֹן הִזְמִין: תּוֹלַעַת, נְמָלָה, חַרְגּוֹל ולּטְָאוֹת מִכָּל מִין...