הקץ למוצץ

לוֹמַר שָׁלוֹם לְחָבֵר נָעִים, טָעִים, רַךְ וּמְפַנֵּק – זֶה קָשֶׁה. לִזְרֹק אוֹתוֹ לַפַּח... לַיָּם... מֵהַחַלּוֹן אוֹ לַשֵּׁרוּתִים – זֶה בִּלְתִּי נִתְפָּס. אָז אֵיךְ בְּכָל זֹאת אוֹמְרִים שָׁלוֹם לַמּוֹצֵץ? חַנִּי נַחְמִיאַס, שַׂחְקָנִית, סוֹפֶרֶת וְאִמָּא בָּנְתָה תָּכְנִית ’גְּמִילָה’ יִחוּדִית וִיצִירָתִית. בְּעֶזְרַת דִּמְיוֹן, דֶּבֶק, צְבָעִים וּמִסְפָּרַיִם יַהֲפֹךְ כָּל מוֹצֵץ לְמוֹצֵצוּעַ. הֶחָבֵר הַיָּשָׁן יַהֲפֹךְ לְחָבֵר חָדָשׁ וּמַקְסִים שֶׁמַּמְשִׁיךְ לְלַוּוֹת אֶת יְלָדֵינוּ אַךְ בְּלִי לְהִכָּנֵס יוֹתֵר לַפֶּה. הַקֵּץ לַמּוֹצֵץ!!!