לחשוף את הפוסטמודרניזם

לפני מחצית המאה, הפוסטמודרניזם היה ראש חץ חדשני בחוגים אינטלקטואליים. היום הוא כבר המובן-מאליו באוניברסיטאות, ומשמש בתור בסיס להקצנה נוספת של דור המשכילים הבא. הפוסטמודרניזם מערער על האמת בשם החופש, ע ל החופש בשם השוויון, על השוויון בשם הזהותנות, ועל הזהות בשם הפירוק. דוברים בכירים שלו רואים במערב את אויב הקדמה, במתנגדי ההעדפה הגזעית פשיסטים, בתבונה מנגנון דיכוי, ובגבריות דבר רעיל. האם תפיסת עולם קיצונית זאת היא רק תגובת מטוטלת לעידן האידיאולוגיות הגדולות של המאה העשרים? סטיבן היקס מתחקה אחר שורשי הפוסטמודרניזם אצל קאנט והפילוסופים הגרמנים שעסקו בביקורת התבונה, ומראה כיצד כישלונו המעשי והמוסרי של הסוציאליזם במאה ה-20, הוביל לאימוץ גישה המבקשת לפרק את יכולתנו להבין ולדעת אמת, בכדי להרוס את המערב הליברלי והקפיטליסטי. ”הפוסטמודרניזם”, כותב היקס, ”דוחה את מפעל הנאורות בדרך העמוקה ביותר האפשרית: מתקפה על יסודותיו הפילוסופיים. הוא דוחה את התבונה ואת האינדיבידואליזם שעליהם נשען עולם הנאורות כולו. הוא תוקף בסופו של דבר את כל תוצאותיה של פילוסופיית הנאורות, מהקפיטליזם וצורות המשטר הליברליות עד למדע ולטכנולוגיה”. האם תצליח התבונה למצוא לו מענה משכנע? • כיצד הפכה המשפחה מערך למוסד מדכא ומשעבד? • איך מיישבים הפוסטמודרנים את התנגדותם להפעלת כוח עם עריצות הפוליטיקלי קורקט? • האם השתייכותם של כל ההוגים הבולטים של הפוסטמודרניזם לשמאל, ואף לשמאל הקיצוני, מקרית? • מדוע הפוסטמודרניזם סולד מגברים, מעשירים ומלבנים? פרופ’ סטיבן היקס, פילוסוף יליד קנדה (1960), הוא מרצה לפילוסופיה בקולג’ רוקפורד באילינוי שבארה”ב ומנהל המרכז לאתיקה וליזמות שם. לצד ספרו זה, ונוסף על מאמרים רבים בכתבי עת אקדמיים ופופולריים, הוא מחברם של הספר והסרט התיעודי ’ניטשה והנאצים’.