המדריך ליוליסס

"אם יוליסס אינו ראוי לקריאה, החיים אינם ראויים לחיותם" אמר ג´יימס ג´ויס ב-1922, השנה שבה יצא ספרו הגדול לאור. תשעים שנה אחר כך, יוליסס נשאר אחת מיצירות המופת החשובות והמאתגרות ביותר של המאה העשרים. רבים מאלה שצלחו אותו נשבעים בשמו וחוזרים אליו שוב ושוב; רבים אחרים אבדו במבוך התובעני של דפיו. עבור אלה ועבור אלה נכתב המדריך ליוליסס.קרא את יוליסס לראשונה בגיל 21, ומאז לא חדל. אביו, , חלם לתרגם את הספר. מהשיח ביניהם נולד המדריך ליוליסס. במאי 2010 נפטר חזי, ומאז בנו ממשיך את המשימה הגדולה שנטלו על עצמם - ליצור, כדברי המבוא, "עובד חרוץ, שחפר עבורכם במחילות האפלות של הטקסט, ויאיר לכם בפנס בשעה שאתם זוחלים בהן. זה לא אומר שלא תצטרכו לזחול... אבל מישהו היה שם כבר קודם, וחזר כדי לומר לכם כמה המסע מופלא" לא מייתר בשום פנים את הקריאה ביצירת הענק של ג´ויס. אבל הוא מאיר אותה באור בהיר למען הקורא הישראלי, שלא נשם את ריח דבלין של 16 ביוני 1904, לא התהלך בין שיחי הרודודנדרון של גבעת הואות´, שם התעלסו ליאופולד ומולי בלום, לא התווכח על שייקספיר ופוליטיקה בפאבים של העיר, ולא סיים את היום המפורסם ביותר בתולדות הספרות שיכור ומוכה בבית הזונות של בלה כוהן. בעזרת המיטב של ביקורת ג´ויס העולמית חזי ועפר שלח מקימים, עמוד אחר עמוד, גשרים בין עולמנו לעולמו של הספר, ומאפשרים לא רק להבין את יוליסס, אלא גם לחיות אותו.התזה הפרשנית המאלפת והידענית הנפרשת בסיום המסע ממקמת את יוליסס כנקודת המפנה במכלול יצירתו של ג´ויס: תהליך ההבשלה של אמן אחד, ששינה את פני הספרות העולמית כולה, וגם את חייהם של אב ובנו בישראל של תחילת המאה ה-21.