כל החיים לפניו מהד’ חדשה

הרומן מגולל את סיפורו של מומו, נער ערבי בן 14, שגדל במעון לילדי זונות בפריז, המנוהל על ידי גברת רוזה – יהודייה ניצולת שואה שבעברה הייתה זונה. המעון שוכן בקומה השישית של בניין ישן ברובע בלוויל, המאוכלס במהגרים ועניים החיים בשולי החברה הצרפתית. מומו, ששאינו יודע דבר על שורשיו, מתמודד עם שאלות של זהות, שייכות ואהבה בעולם קשה ומנוכר. דרך עיניו התמימות אך החכמות, נחשפת מציאות של כאב, בדידות וחיפוש אחר חום אנושי. הקשר בין מומו לגברת רוזה הוא לב הסיפור – קשר עמוק, מורכב ומרגש, שמבטא את הצורך האנושי באהבה ובשייכות גם בתנאים הקשים ביותר. מומו לומד על החיים, על אובדן, על חמלה, ועל האפשרות למצוא תקווה גם כשנדמה שהכול אבוד. הספר, שזכה בפרס גונקור היוקרתי, נחשב ליצירה נוגעת ללב, המשלבת ביקורת חברתית חריפה עם סיפור אנושי מרגש ומעורר מחשבה.