ידיים אוהבות אמנות המסז’ ההודי לתינוקות

השבועות שלאחר הלידה דומים לחציית מדבר. מדבר מלא במפלצות: ריבוא התחושות החדשות הנובעות מבפנים הבאות לתקוף את התינוק. אחרי החום של רחם האם, אחרי החיבוק החזק של הלידה - הבדידות של העריסה. ואז - הרעב, חיי ת הטרף הנוגסת לתינוק בבטנו. מה שמפחיד את התינוק הבוכה היא הסביבה החדשה, הריק של העולם החיצון המעניק לתחושותיו ממדים אדירים. כיצד להרגיע חרדה כזאת? להאכיל את התינוק? כן, אבל לא רק בחלב. יש להרימו ולהחזיק אותו, ללטף אותו, לערסל אותו, לנענע אותו ולעסות אותו. יש לדבר אל עורו, יש לדבר אל גבו - הם צמאים ורעבים בדיוק כמו הבטן. בארצות ששמרו את המשמעות העמוקה של הדברים, נשים יודעות את כל זה. הן למדו מאמותיהן וילמדו את בנותיהן אמנות עמוקה, פשוטה ועתיקה מאוד. היא עוזרת לילד לקבל את העולם ומביאה אותו לחייך אל החיים.