דודה חוליה והכתבן

הרומאן ”דודה חוליה והכתבן” (1977) הוא אוטוביוגראפיה במסווה של בדיה של אחד מגדולי הסופרים בדרום אמריקה. בספר צירוף מיוחד של בידור פופולארי וכתיבה ניסיונות. מיד עם הופעתו זכה לתגובות נלהבות והפך לאחד מס פריו הנקראים ביותר של ורגס יוסה. במרכז הרומאן פרשת אהבים בין מאריו בן השמונה- עשרה לבן דודתו בת השלושים ושתיים, הפרשה מוארת באור פארודי באמצעות עלילה מקבילה” עלייתו ונפילתו של פדרו קאמאצ’ו, כותב תסכיתים בוליוויאני, זהו איש מוזר ונלעג, החדור אמונה איתנה בשליחותו כאמן, עובד ללא ליאות, וסופו שהוא חדל להבחין בין מציאות לדמיון. שמות ממשיים מתגנבים לתוך יצירותיו, וגיבורי סיפור אחד מופיעים בעלילת משנהו. טירופו של גיבור הרומאן ואמונתו ניצבים בניגוד גמור למורכבות הממושמעת מאוד של הרומאן עצמו. והתוצאה היא סיפורת מבריקה ומשעשעת, רב- מישורית, המצרפת קומדיה חברתית עם הארות עמוקות בנושא המעשה הספרותי. מאריו ורגס יוסה, מחשובי היוצרים בלשון הספרדית בימינו, נולד בארקיפה אשר בפרו, ב- 1936 עם פרסום הרומן מפרי עטו ”העיר והכלבים” (1963), והוא בן עשרים ושבע, הפך למבשרו של גל חדש רב- השראה בספרות הדרום אמריקנית, ששיאו ”מאה שנים של בדידות” לגבריאל גרסיה מארקס (1967). בין הרומאנים שכתב: ”הבית בירוק” (1966), ”שיחה בקתדראלה” (1969), ”פנטליאון ושירות המבקרות” (1973), ”מלחמת סוף העולם” (1981). כמו כן כתב מסות ומחזות.