נאמן לעצמו

שאול “סולי” נעמן הוא מלך האקטואליה של הרדיו הישראלי. הספר נפתח במסיבת יום ההולדת ה-50 שלו, גיל שמביא עמו את בגידת הגוף: חוש הריח והטעם פגומים, המגע כבר אינו אותו מגע, משקפיים הם מאסט. אך הבגידה הגדולה מכולן היא התחרשותו המזדחלת, שאותה הוא מסתיר מחשש שתאבד לו פרנסתו. באופן בלתי נמנע הסוד מתגלה. שאול משתלח בשרת הביטחון בשידור חי, ומושעה מעבודתו. הוא מוצא חבר בדולב שלווה, קצין מז”פ בכיר, נהנתן ונואף, שמכור ליין, סקי ונשים, שחי בנישואין פתוחים עם רעייתו, אסנת, אומנית זכוכית מחוננת. שאול נמשך לאסנת ללא שליטה, מתרחק מאשת-חיקו, סיגְרי (סיגל), משני ילדיו, חגית ותמיר, גם מעצמו. ממרתפי היין של תל אביב ועד לפסגות האלְפּים האוסטריים, מתנהל מסע בין הנאמנות לבגידה, על כל משמעויותיהן. תפניות עלילתיות מסובכות לעיצוב ולביצוע, מוליכות לסיום מסעיר. "את דעתי על כתיבתו של יונתן יבין אפשר לסכם באופן טלגרפי: מקורי, מסעיר, בלתי צפוי, מפתיע. כל ספר גילה לי צד אחר בכישרון הנרטיבי המצוין שלו."חיים באר, ידיעות אחרונות "יופי של ספר, מלהטט בשפה, מלהטט בשפת הדיבור ברדיו, במשחקי המילים ברמות השונות, במדרגי השפה[…] יונתן יבין הוא סופר שאני אוהב לקרוא[…] שולט באמת ולא רק כאילו בשפה המשודרת, וזה למי שאוהב עברית[…] ממש לגרגר בין השיניים את המילים, כיף גדול מאד."אברי גלעד, גל”צ"בידור מקצועני ואינטליגנטי[…] יבין יודע ליצור עניין ומתח[…] הולכה קומית קלילה[…] על מנת לכתוב בידור אינטליגנטי, נחוץ כישרון מגוּבּה בעבודה קשה (ועם זאת כזו שלא ניכרת לעיני הקורא). והרומן הזה הוא בידור מיומן ונבון: קצבי, סקסי ומצחיק."אריק גלסנר, ידיעות אחרונות"יונתן יבין מתעתע בבניית דמותו ומעלליו[…] בסיפור מפולפל ובנוי לתלפיות[…] בתשוקתו הספרותית אל המורכב ואל המפתיע, ובאינסטינקט משפחתי-שמרני המציף אותו, העלילה גולשת למסקנות אחרות."צור ארליך, מקור ראשון"יבין מספר בחריפות נדירה, כמעט מעצבנת..."ג’קי לוי, ישראל היום