ילדי כפר עציון

באייר תש”ח, ערב הכרזת המדינה, נפל קיבוץ כפר עציון, לאחר שהתקיים רק חמישה שנים במקום מושבו המבודד בהרי חברון. כמעט כל מי שנשאר במקום נהרג בקרב האחרון. שישים ילדי הקהילה ואמותיהם ניצלו משום שפונו למנזר רטיסבון בירושלים חמישה חודשים לפני נפילת היישוב, משהתהדק המצור עליו. סיפור החיים של בני אותו קיבוץ, המכנים עצמם עד היום ”ילדי כפר עציון”, הם עניינו של ספר זה. מהם זיכרונות הילדות, הרגשות והערכים שהם צפונים בחובתם? כיצד התמודדו עם היתמות כפרטים וכקהילה בילדותם ובבגרותם? כיצד מצטיירת דמויות הוריהם, מקימי כפר עציון, הרבים שנפלו והמעטים ששרדו? מהי זהותם ומה מקומה של היסטוריה המשותפת להם בחייהם כיום? מה מקומו של הקיבוץ כפר עציון, שעלה על קרקעב- 1967, בעולמם?