לקרוא ולכתוב

פִּתְאוֹם סוֹף סוֹף מַרְגִּישִׁים כַּמָּה טוֹב כְּשֶׁיּוֹדְעִים לִקְרֹא וְגַם לִכְתֹּב! וּכְבָר מַכִּירִים אֶת כָּל הָאוֹתִיּוֹת. וְזֶה כָּל כָּךְ נָעִים, וְזֶה נִפְלָא מְאוֹד!” מִי לֹא זוֹכֵר אֶת הָרֶגַע הַמֻּפְלָא שֶׁבּוֹ מַצְלִיחִים לִקְרֹא לָרִאשׁוֹנָה? הַשָּׁלָב שֶׁבּוֹ הַסִּימָנִים הַשְּׁחוֹרִים שֶׁעַל הַדַּף הוֹפְכִים לְמִלִּים מֻכָּרוֹת וּמוּבָנוֹת, וְעוֹלָם חָדָשׁ וּמַפְתִּיעַ מִתְגַּלֶּה. ע. הִלֵּל, מִגְּדוֹלֵי הַכּוֹתְבִים הַיִּשְׂרְאֵלִים לִילָדִים, הִפְלִיא לְתָאֵר בַּחֲרוּזִים שׁוֹבָבִים וּבְהוּמוֹר חִנָּנִי אֶת הַקֶּסֶם שֶׁבַּמִּפְגָּשׁ הָרִאשׁוֹנִי עִם הַמִּלִּים וְהַקְּרִיאָה. המַּאְיַּ רֶֶת אַיָּה גוֹרְדוֹן־נוֹי בָּרְאָה מֵחָדָשׁ אֶת הָרְגָעִים וְהַתְּחוּשׁוֹת הָאֵלֶּה בְּאִיּוּרֵי קוֹלָז’ עֲשִׁירִים וּמְלֵאֵי דִּמְיוֹן.