כל השירים

שני ספרי שירה פרסם בר פומרנץ (1942-1901) בפולין, בשנות השלושים של המאה העשרים. המשורר נספה בשואה, ולכרבע מאה נשתכחה שירתו מן הקוראים ומן הביקורת והמחקר. למן שנת 1996, עם כינוס שיריו בכרך ”שירים”, בערי כתו של נח פניאל, התעורר עניין מחודש בשירתו. דורות חדשים של קוראים ומבקרים הופתעו מאופייה המקורי עד מאוד של יצירתו, המוסיפה על ריבוי הפנים של המודרניזם העברי בשנות השלושים של המאה שעברה. במהדורה זו נכללו ספרי שירתו של פומרנץ שראו אור בחייו, ולהם צורפו שירים ותרגומים שלא כונסו במהדורה הקודמת. עוד מובאים כאן אחדים ממכתביו של פומרנץ, המעידים על קיומו הדחוק בוורשה ועל מצבה של הספרות העברית שם. ההשתוקקות לבדידות, החשד בדמיון ובפיתוייו, ההתבוננות ברוע המצוי בתרבות וגם בטבע – הם מן הנושאים שפומרנץ מרבה לעסוק בהם. בשיר שחותם את ”חלון ביער” (1939), שאחריו לא נדפסו עוד ספרי שירה עבריים בפולין, הוא כותב: ’כִּי אֶרֶץ בְּדִידוּתֵנוּ – כְּהוֹדָהּ לֹא הָיָה’. אבל לבדידות הנכספת נלווה גם מכאוב במרחב הפרטי והציבורי: ’אַרְבָּעָה כְּתָלִים קָרִים, פְּשׁוּטִים, / וּבָהֶם מִתְרַגְּשׁוֹת עֲלִילוֹת נוֹרָאוֹת’. ובשיר אחר - על המרחב הציבורי: ’אַל תִּשָּׂא אֶת עֵינֶיךָ בְּכִוּוּן הַחוּץ,/ שָׁם לֹא תִּמְצָא לְךָ רְוָחָה. / שָׂם מוֹלֵךְ הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן בַּמְּלָכִים – / הַתֹּהוּ-וָבֹהוּ’.