טניה

המלצת העורך: אין עוד משורר עברי שכותב כמו אהרן שבתאי: בישירות, בבוטות, בפשטות. כמו חצים חדים ומלאי ארס, ניתקים השירים מקשתו הדרוכה של שבתאי, נעים במהירות אל לב הקורא – ופוגעים. אלא שלצד העוצמה השיר ית המפלחת, יש בהם גם הרבה רגעי חמלה ואנושיות נטולי קיטש ונוסטלגיה מתקתקה. כי שבתאי, משורר פוליטי שמאלי נטול עכבות, לא מאמין ברחמים עצמיים אלא במבט ישיר ונוכח על המציאות. קובץ שיריו האחרון של שבתאי, המקבץ שירים שנכתבו בין השנים 2008-2005, הוא התבוננות מפוכחת (ככל האפשר) של גבר מזדקן, אלמן הנושק לגיל 70, בה חיים בערבובייה נושאים פרטיים ולאומיים. על כריכת הספר מופיע דיוקן בשחור לבן של טניה ריינהרד ז”ל, פעילה בולטת בשמאל הרדיקלי ובת זוגו של שבתאי שנפטרה במרץ 2007. הקובץ מוקדש לה, וכולל שירי אהבה יפהפיים לזכרה. הגעגועים, עבור שבתאי, אינם כרית להתרפק עליה. באחד משיריו היפים, ”את רוצה לדעת”, הוא כותב: את רוצה לדעת איך אני חי בלעדייך? כמו מי שבצניחה מהקומה המאה רואה בחלון אשה יפהפייה שמתפשטת מלבד שירי אהבה וסקס חצופים, מעוררי מבוכה ומלאי חופש, שבתאי כותב גם על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אני מתפלל שאת המטוס שבגחונו פצצה תנצח תקרת הבית בשם הספרים היפים שקראתי בשם הנשיקות שנשקתי יובס הצבא כך כותב שבתאי בשיר ”כישלון”, מחזור שירים כובש ומדויק שמופיע בקובץ. את רוח הנעורים החתרנית והמרדנית של שבתאי אפשר להריח מבין השורות, גם אם המסר מציק, מטריד או מתייפייף מדי בעיני רבים. אצל שבתאי אין פעלולים לשוניים, הכל מוטח בפרצופו של הקורא. התוצאה היא ספר שירה מלטף ובועט, מרגש ומרגיז לפרקים, שכתוב בשפה ישירה של אמן גרפיטי עצבני.