צליל וצמריר

צְלִיל עָבְרָה רַק עַכְשָׁו לָגוּר בִּשְׁכוּנָה חֲדָשָׁה, בְּדִירָה חֲדָשָׁה, בְּבִנְיָן רַב־קוֹמוֹת. אִמָּא שֶׁלָּהּ עוֹבֶדֶת בַּלֵּילוֹת, וּבַיָּמִים הִיא יְשֵׁנָה, מְתַקֶּנֶת דְּבָרִים בַּבַּיִת אוֹ קוֹדַחַת חוֹרִים. הַיְּלָדִים בֶּחָצֵר לֹא רוֹצִים לְשַׂחֵק עִם צְלִיל, וְהִיא בּוֹדֵדָה מְאוֹד. הִיא חוֹלֶמֶת שֶׁיִּהְיֶה לָהּ סוּס מִשֶּׁלָּהּ, אֲבָל חָבֵר כָּזֶה עַל אַרְבַּע רַגְלַיִם לֹא מַתְאִים לְבִנְיָן עִם מַעֲלִית. וְאוּלַי הוּא בְּכָל זֹאת יָכוֹל לְהַתְאִים? סֵפֶר עַל הַדְּרָכִים הַשּׁוֹנוֹת שֶׁבָּהֶן אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת הָעוֹלָם, עַל הַיְּכֹלֶת לְשַׁנּוֹת וּלְקַבֵּל אֶת הַשּׁוֹנִים מֵאִתָּנוּ, וְעַל חֲבֵרוּת מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ. מַתְאִים לִבְנֵי שֵׁש וָמַעְלָה.