הכלב היהודי

המלצת העורך: אזור הדמדומים של הזיכרון מוליד אפיקי זיכרון חדשים שתכליתם להתמודד עם טראומות עבר בדרכים יצירתיות ומגוונות. דוגמה מצוינת לכך היא ספרו של אשר קרביץ, ”הכלב היהודי”, שראה אור בשנת 2007. זה ו רומן שנון וקולח המבקש לספר את סיפור השואה מבעד לעיניו של כלב הנע ונד בין בעלים. ”הכלב היהודי” מזכיר את הקומיקס ”מאוס” של האמריקאי ארט ספיגלמן, בו הומשלו הנאצים לחתולים, הפולנים לחזירים והיהודים לעכברים. גם כאן יש ניסיון ליצור מטאפורה מעולם החי שמעדנת במידת מה את האירועים. המחמירים יאמרו כי זו חולשתו של הספר, המתאר מעשי זוועה בין בני אדם כאילו נעשו בין חיות שהאיבה ביניהן טבעית ומובנת. קל מאוד ליפול למלכודת פשטנית זו, אך יש לקרוא בין השורות. ספרו של קרביץ מכמיר לב, מרגש מאוד וסוחף. מתחת לסיפור הקומי, המתובל בפרפרזות של פסוקים, נחשף מסמך כואב על פרידה ועל ניתוק מבית וממשפחה. קרביץ אולי מקהה בתיאוריו את חודה של חוויית האובדן, אך עושה זאת לטובת יצירת הזדהות עמוקה של הקוראים עם זכרון השואה - וזה דבר לא שכיח עבור בני הדורות הבאים. ובכל זאת, לטובת אלו מכם שחיייבים לדעת מראש מה יש בשק שהם קונים (וכן, יש כאן גם כמה חתולים), מצורף ספויילר בדש הספר. זהירות ספויילר! הכלב היהודי הוא סיפורו של כורש, כלב מיוחד, שנולד בשנת 1935 למשפחה יהודית בגרמניה. \הו סיפור גבורה והישרדות, סיפור על חברות אמיצה הבוחן את משמעותה של נאמנות ואת משמעותם של החיים בתקופות קשות ובכלל. זהו סיפור המסופר מפי הכלב, מנקודת מבטו של יצור נבון והרואה את העולם מגובה 50 ס”מ מעל פני הקרקע אך עם זאת מיטיב להבחין ולראות. סיפור המעניק תשובות רבות על השאלות מי מאיתנו הוא הכלב היהודי ובמה, אם בכלל, מותר האדם מן הכלב.