מניפת הצבעים של המוות

'' ספרה של ,  מעמיד במרכזו ארבע דמויות של נערות בנות-עשרה, המתמודדות – כל אחת בדרכה – עם מקרה מוות ראשון בחייהן. חן מאבדת את חברתה הטובה ביותר בתאונת דרכים, רגע לפני סיומו של החופש הגדול; קרן מאבדת קרוב משפחה אהוב ומבקשת ליצור איתו קשר בכל דרך, גם לאחר מותו; אלָה, שמתמודדת בסתר עם הפרעות אכילה קשות, נחשפת במקרה למותו של אדם זר בסופרמרקט; ונוגה חווה את האסון הגדול ביותר האפשרי לנערה מתבגרת.דרך ארבעת הסיפורים הנושאים שמות של שלבים שונים בתהליך האבל ("זעזוע", "כעס", "חוסר אונים" ו"הכחשה") נחשפים קשיי גיל ההתבגרות ומכאוביו, ומתאפשרת הצצה נדירה אל עולמן האותנטי של ארבע נערות. איתותי אהבה, תשוקה, קנאה, זעם, סמים, בולימיה, שקרים – כולם נמצאים במניפת הצבעים שפורש המוות בהופעתו הפתאומית בחיי הנערות. זוהי מניפה שבורה ודוקרנית שנושבת בה רוח נעורים מרדנית יפהפייה, אשר מבקשת לפרוץ ולחוות את החיים בעוצמה הגדולה ביותר. זוהי מניפה ספוגה בעצב ובכאב, אבל גם כזאת שרוצה להיפתח ולהחליף את צבעי האֵבֶל בצבעי האהבה.כתיבתה של בן נפתלי נעה באופן מתעתע בין שטף ספונטני של נערה מתבגרת, המרבה להשתמש בשפה מדוברת, לבין פרוזה מעובדת היטב שאוצרת בתוכה תובנות מפתיעות בבגרותן.לאור זאת, מפתיע לגלות שבן נפתלי היתה בת שש-עשרה כשכתבה את "מניפת הצבעים של המוות".  היא בת בכורה למשפחה דתית מהיישוב ברקת, וכותבת מאז ילדותה, מבוקר עד ערב. כל גיבוריה חיים בעולם אשר לה עצמה אין נגיעה בו: העולם החילוני, המתירני, החשוף לכול. עם צאת ספרה הראשון, היא בת שבע-עשרה וחצי.