טבח כפר־קאסם: ביוגרפיה פוליטית

בשנת 1956 מנה כפר־קאסם כ־2,000 תושבים, שנמנו עם שש חמולות מרכזיות. מאז סיפוחו לישראל בעקבות הסכמי שביתת הנשק (אפריל 1949), הכפר נמצא תחת ממשל צבאי שכלל גם עוצר ופיקוח על התנועה. מקורות הפרנסה העיקריים היו המחצבה והחקלאות. השכר הממוצע לצעיר היה חמש לירות ליום, ובמחצבה – פחות מכך. 350 פועלים היו מאורגנים במסגרת "ברית פועלי ישראל". בכפר היו כ־10 מכוניות משא, ובבית־הספר למדו 550 תלמידים. ביוב וניקוז לא היו בכפר. "אנחנו אזרחים טובים", אמר המוכתר ודיע מחמוד סרסור: "כפר־קאסם הוא כפר של עמלים שלווים ושוחרי שלום". המוכתר השתייך למחנה "אל מעארדה" שהיווה אופוזיציה לתנועתו של המופתי. מעטים מבני הכפר השתתפו במאורעות האלימים בזמן המנדט. אדם רז הוא היסטוריון שתחום מחקריו הם היסטוריה פוליטית ורעיונית של המאות ה־19 וה־20. בהוצאת כרמל יצאו לאור ספריו: המאבק על הפצצה (2015) והרצל: מאבקיו מבית ומחוץ (2017, ביחד עם יגאל וגנר). בימים אלו יוצא לאור ספרו השני בטרילוגיה על ההיסטוריה הגרעינית הישראלית (משטר היד הקשה). אדם רז משלים עתה את ספרו על מחשבתו ופועלו של קרל מרקס. מאמריו של רז מתפרסמים בתדירות בכתבי־עת ובעיתונות.