בין נפש לתודעה

יש בנו שני מרכזי כובד, בלתי ממומשים: אחת היא הנפש, השניה היא התודעה. משתמשים אמנם במילה נפש, בכל מיני הקשרים, אך ברובה היא אמורפית במקרה הטוב, וחסרת משמעות במקרה הפחות טוב. אך היא מה שהיא, שכיית חמדה נדירה המצויה בסוג של שבי. עמוק בפנים. התודעה היא הקצה השני. רדומה, צרה, שטוחה, ובה השערים לקראת המציאות הנסתרת. עד שלא נשחרר את הנפש משביה ואת התודעה ממצבה הרפוס והדל – חיינו יהיו נשלטים על ידי מרכזי כובד חיצוניים: דעת קהל וקונפורמיות, ומרכזי כובד פנימיים: אשמה, תקיעות וספק עצמי. הנפש היא הנסיכה הכלואה בטירה הבצורה, ממתינה לנסיך התודעה שישק לה. התודעה היא המלך הגולה, הטובל באינטלקט, רציונליזם, לוגיקה וצורת חשיבה מקובעת. אך כל הזמן ממתינה לנפש שתפיח בה חיים. החומר בספר הינו אקלקטי, ונעזר במקורות רבים, אך ההגות בספר – מקורית. גבריאל רעם. בעברו מרצה ומומחה לתקשורת אל מילולית, למד משחק, חינוך ומדעי ההתנהגות. גבריאל רעם עוסק שנים רבות בחקר, השתתפות ולימוד של קבוצות עבודה פנימית ובלימוד שיטות להרחבת ופיתוח תחום התודעה. פירסם כמה וכמה ספרים בנושאי עבודה פנימית, והערת התודעה, כמו גם ספרים בנושאי שפת הגוף. גבריאל מתעניין וכותב על אאוטסיידרים ומורדים. ואנשים בעלי רגישות גבוהה במיוחד, הוא מאמין שבהתייחס למצב הרוחניות והתרבות בימינו – דווקא אוכלוסיות אלו יכולים להזרים לתרבות חזון, ידע חדש ודם טרי. למחבר, אתר שבו ישנן יצירות הגות נוספות שלו אודות עבודה פנימית: