גברת אחת מרחוב בצלאל

יום טִיּוּל נֶחְמָד הופֵךְ לְמַסַּע קְנִיּות מְשַעֲשֵעַ, כְּשגְּבֶרֶת מְגֻנְדֶּרֶת אַחַת לא מַצְלִיחָה לְהִתְאַפֵּק וְחַיֶּבֶת לִקְנות לָהּ כָּל דָּבָר יָפֶה שֶהִיא רואָה. הַטִּיּוּל מִתְאָרֵךְ וּמִתְ אָרֵךְ, וַעֲרֵמַת הַחֲבִילות גְּדֵלָה וּגְדֵלָה. הַאִם מִישֶהוּ יַצְלִיחַ לָשִים לְזֶה סוף? שִיר מְחרָז וּמְשַעֲשעַ, מִמֵּיטַב הַקְּלָסִיקָה הַיִּשְרְאֵלִית לִילָדִים, מֻגָּש כָּעֵת לַקָּהָל הַצָּעִיר בְּלִוּוּי אִיּוּרִים מַרְהִיבִים, מְלֵאֵי תְּנוּפָה וְהוּמור. יורָם טַהַרְלֵב הוּא מֵעַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ שֶל הַתַּרְבּוּת הַיִּשְרְאֵלִית. כְּתָבָיו, שירָיו וַחֲרוּזָיו מְלַוִּים דּורות שֶל יְלָדִים וּמִתְנַגְּנִים בְּכָל בַּיִת בְּיִשְרָאֵל. יָנִיב רותֶם הוּא מְאַיֵּר וְקומִיקְאי יְרוּשַלְמִי. בִּזְמַן הָעֲבודָה עַל הַסֵּפֶר הוּא גָּר בִּרְחוב בְּצַלְאֵל