בא לי

אַבָּא וְיוֹתָם נִכְנָסִים לַחֲנוּת צַעֲצוּעִים. ”זֶה מָה שֶׁבָּא לִי!” אוֹמֵר יוֹתָם לְאַבָּא. ”יוֹתָם, אַתָּה בָּטוּחַ?” אַבָּא שׁוֹאֵל. ”יֵשׁ פֹּה הַרְבֵּה צַעֲצוּעִים וּמִשְׂחָקִים וְסִכּ ַמְנוּ שֶׁתִּבְחַר רַק דָּבָר אֶחָד.” יוֹתָם בָּטוּחַ לְגַמְרֵי, וְהֵם יוֹצְאִים מֵהַחֲנוּת עִם כַּדּוּר חָדָשׁ. אֲבָל פִּתְאוֹם יוֹתָם רוֹאֶה אִישׁ עִם אַקוֹרְדְיוֹן, וְגַם אוֹתוֹ בָּא לוֹ. וְחַיָּה אֲפֹרָה וּגְדוֹלָה, שֶׁגַּם אוֹתָהּ בָּא לוֹ. וּמַשָּׂאִית עֲנָקִית, שֶׁגַּם אוֹתָהּ מַמָּשׁ מַמָּשׁ בָּא לוֹ. וְעוֹד הֲמוֹן דְּבָרִים, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, דּוֹמְמִים וְחַיִּים, וְאֶת כֻּלָּם כֻּלָּם בָּא לוֹ. אוֹ שֶׁאוּלַי בְּעֶצֶם לֹא? אַחֲרֵי הַהַצְלָחָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל רַבֵּי הַמֶּכֶר מְשַׁעְמֵם לִי וּמָתַי מַגִּיעִים, רוֹנִי חֵפֶר מוֹצִיא אֶת יוֹתָם וְאַבָּא לְהַרְפַּתְקָה חֲדָשָׁה וּמַצְחִיקָה, שֶׁתְּדַבֵּר אֶל לִבּוֹ שֶׁל כָּל יֶלֶד שֶׁאָמַר פַּעַם בָּא לִי, וְאֶל כָּל הוֹרֶה שֶׁחִפֵּשׂ אֶת הַתְּשׁוּבָה הַנְּכוֹנָה.