גיבורים עצובים

מיתוס אינו נבנה על בסיס עובדות מדויקות, הוא נבנה מרוחן, מהצרכים הנפשיים ומהמטרות של אלו שבנו אותו וקיים מעבר להן. סיפורי התנ”ך הם המקור לחייהם ומעשיהם של גיבורינו הלאומיים והתרבותיים, בין שהם עובדות ובין אם לאו. חכמינו לדורותיהם המשיכו להאדירם בהסתמכם כביכול על הכתוב בו. אך דווקא הם, שהתנ”ך לאמונתם הוא ספר אלוהי שאי אפשר לפקפק באמינותו, עשו בו כרצונם. וכך גדלנו על מיתוסים שעליהם כותבי התנ”ך, חכמינו לדורותיהם ומורינו רצו שנגדל. אך האם יעקב היה הופך לישראל ללא עשו? האם משה היה הופך ליוצר עמנו לולא ציפורה שהצילה אותו מיד אלוהיו שלו שרצה להרגו? האם דוד היה הופך למלכנו הגדול שאנו מצפים לצאצאו משיח בן דוד ללא מיכל, יהונתן ויואב? האם מלכנו החכם באדם היה בכלל מלך ללא אוריה החיתי? האם לכן חכמינו היו צריכים להפוך את עשו לרוצח ולסמל הרוע, להתעלם מתפקידיהם של ציפורה, מיכל, אוריה החיתי ויואב ביצירת המיתוס של גיבוריהם? האם לכן עיוותו, שינו ואף העלימו סיפורים שלא התאימו למטרתם בספר הספרים? אנשים אלו הקריבו את חייהם למען הגיבור של תקופתם, שאותו אנו מעריצים, וזאת בשל נאמנותם, יושרתם, יכולתם לסלוח והקרבתם. הגיבורים העצובים של התנ”ך הם אלו שנתנו נפשם כדי ש”הנבחרים שלנו” יוכלו להפוך ל”גיבורינו”, אך לא זכו לאור התהילה הראוי להם. הספר הוא עליהם. ד”ר נילי בוכמן סלונימסקי היא פסיכיאטרית. ספריה הקודמים הם: ”שופך דם האדם באדם – רציחות בתנ”ך”, ”חכמת נשים” ו”מין אסור מין מותר”. זהו ספרה הרביעי.