ובאת שמה

במשך דורות נבנתה הווייתנו הדתית על כיסופים לארצנו, אך בשובנו אליה אנו מנועים מלעמוד בהיכל המלך. לשיבת ציון נזקקנו לתלמידי הגר”א והבעש”ט שישנו את תודעתנו הגלותית המורגלת להמתין שהמשיח יעלנו, וכך אנו צר יכים שינוי פנימי בנוגע להר הבית. אל מקום המקדש אין אנו יכולים עדיין לעלות ולראות, נתון הוא בידי אחרים, ומצפה לגאולה באחרית הימים, בה יתוקן עולם במלכות ש־ד־י וכל יושבי תבל יתאחדו באמונה שלמה, כחזון נביאי ישראל. אל הר הבית במובנו המצומצם – מן החומות החיצוניות ועד החיל – מצווה עלינו לעלות בטהרה ובקדושה ובכל דיני מורא ההר, משייקבעו במדויק התחומים המותרים והאסורים. על הרבנות הראשית לישראל מוטל, דווקא בימים אלה, תפקיד היסטורי, ואנו מתפללים שתכריע את הכף לחיוב. (מתוך דברי המחבר) הספר פותח צוהר למסע בן עשרות שנים, של רבה של חיפה, הרב שאר ישוב כהן זצ”ל, לשינוי התודעה הרבנית והציבורית ביחס להר הבית. בהיותו חבר מועצת הרבנות הראשית, פעל הרב להגדרת הגבולות המותרים בעלייה להר הבית על ידי הרבנות, ולחידוש בית כנסת על ההר. בספר, הכולל מאמרים, מכתבים לרבנים ולאישי ציבור וראיונות לעיתונות, מתוארת גם עמידתו האיתנה של הרב, כנגד כל ניסיון לפגוע בריבונות הישראלית על מקום המקדש. הרב שאר ישוב כהן (ירושלים ה’תרפ”ח – חיפה ה’תשע”ו), הרב הראשי וראש אבות בתי הדין בחיפה, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, קירב רחוקים באהבה ובנועם הליכותיו. כבנו של הרב הנזיר רבנו דוד כהן, גדל על ברכיו של מרן הראי”ה קוק והיה לתלמיד חכם גדול האהוב על רבותיו הרב יעקב משה חרל”פ, הרב צבי יהודה הכהן קוק והרב אריה לוין בישיבת מרכז הרב. היה לוחם במחתרת בעיר העתיקה בירושלים, וממנה נלקח לשבי הירדני. רבו של חיל האוויר וסגן ראש עיריית ירושלים, נשיא ומנהל ”מכון הארי פישל לדרישת התלמוד” ונשיא מוסדות ”אריאל – מפעלי תורה, יהדות וחברה בישראל”.