ג’ימי הג’ירף הצהוב הטוב

גִּ’ימִי הַגִּ’ירָף הַצָּהֹב הַטּוֹב יָדַע לֶאֱהֹב. הוּא אָמְנָם הָיָה גָּבוֹהַּ מְאוֹד, שְׁנֵי מֶטְרִים בְּיוֹם נָעִים, וּבְיּוֹם סַגְרִיר שְׁנֵי מֶטְרִים וּשְׁנֵי סֶנְטִימֶטְרִים. אֲבָל הוּא לֹ א שָׁכַח אַף פַּעַם אֶת מָה שֶׁאִמָּא שֶׁלּוֹ אָמְרָה לוֹ: ”בְּכָל מָקוֹם בָּעוֹלָם שֶׁבּוֹ תִּסְתּוֹבֵב, הֲכִי חָשׁוּב שֶׁתַּקְשִׁיב לִפְעִימוֹת הַלֵּב.” גִּ’ימִי הַגִּ’ירָף הַצָּהֹב הַטּוֹב יוֹדֵעַ לְהַקְשִׁיב. הוּא מַקְשִׁיב לְמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם שֶׁל יְלָדִים, לְמִשְׁאֲלוֹתֵיהֶם וּלְהִרְהוּרֵי לִבָּם. בְּתוֹךְ יוֹמָן גִּ’ירָפִי מְיֻחָד שֶׁהוּא נוֹשֵׂא בַּמִּזְוָגִ’ירָפִית הַקְּטַנָּה שֶׁלּוֹ, הוּא כּוֹתֵב עַל פְּתָקִים צְהֻבִּים אֶת בַּקָּשׁוֹת הַיְּלָדִים, שֶׁלִּפְעָמִים הֵם אֲפִלּוּ אֵינָם אוֹמְרִים בְּמִלִּים. לַיְלָה אֶחָד, שֶׁהָיָה קַר בִּמְיֻחָד, גִּ’ימִי הַגִּ’ירָף שָׂם לֵב שֶׁהַיְּלָדִים מְאוֹד עֲצוּבִים. מַדּוּעַ? וְכֵיצַד הִצְלִיחַ גִּ’ימִי לְשַׂמֵּחַ אוֹתָם? תְּשׂוּמֶת הַלֵּב שֶׁלָּנוּ הִיא כְּמוֹ מַיִם – הִיא צֹרֶךְ בְּסִיסִי וְרִאשׁוֹנִי שֶׁל הַיְּלָדִים, שֶׁזְּקוּקִים לָדַעַת שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים אוֹתָם, שֶׁהֵם נִמְצָאִים אֶצְלֵנוּ עָמֹק בַּלֵּב, שֶׁהֵם שַׁיָּכִים, שֶׁהֵם אֲהוּבִים. בְּסִפְרָהּ גִּ’ימִי הַגִּ’ירָף הַצָּהֹב הַטּוֹב מַזְכִּירָה רִינַּת גּוּר לַיְּלָדִים וּלְהוֹרֵיהֶם, שֶׁהָיוּ פַּעַם יְלָדִים בְּעַצְמָם, מַהוּ דִּמְיוֹן, מַהִי חֲבֵרוּת, מַהִי אַהֲבָה אֲמִתִּית וּבְעִקָּר, כַּמָּה חָשׁוּב לְהַקְשִׁיב לִפְעִימוֹת הַלֵּב. רִינַּת גּוּר הִיא סוֹפֶרֶת, קוֹפִּירַיְטֵרִית, עִתּוֹנָאִית, תַּסְרִיטָאִית וְיוֹתֵר מִכֹּל – אִמָּא. סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן, הַיַּלְדָּה שֶׁהָלְכָה אָחוֹרָה, זָכָה לְהַצְלָחָה גְּדוֹלָה. גִּ’ימִי הַגִּ’ירָף הַצָּהֹב הַטּוֹב הוּא סִפְרָהּ הַשֵּׁנִי לִילָדִים.