נפלאו ממני

בגיל שש עשרה הם בראו את הבועה, מילאו אותה במתיקות אהבתם, נעלו דלת בלתי נראית ויצאו אל גורלם. והבועה נשאה אותם מעל ומעבר לכל המוכר לנו, חצתה במעופה ערים, יבשות וימים. לעתים ניתן היה לשלוח יד וכמעט ל געת בה... הנה היא מעלינו, מתחתינו, בינינו, תמיד מפתה, תמיד חומקת, מזמינה אותנו לשהות בה רגע קט, להסתנוור מיופיים של פראי הרים זקורי כיפות, של גאיות מחודדים שלעומקם לא ירדנו, של צבעים עזים, קולות ומראות שסחררו את נפשותינו ובלבלו את חושינו. ויום אחד נבקע סדק אכזר בקירות הבועה והיא התרסקה באיבחה אל קרקע המציאות. שרבבה האשה הקטנה, ההלומה את ראשה, אספה אל חיקה, ברחמים גדולים, שבר ועוד שבר, והבועה השקופה, הכחלחלה, שבה ונסקה מעלה, מתנודדת, מסתחררת, מגירה מתוכה פיתולי זהב של שירים וסיפורים.  רדיד של מסתורין מרחף מעל סיפוריהם של דליה וצבי אביאל. הסיפורים מתחילים בפסיעות בטוחות על אדמת המציאות ואט אט מתרוממים אל מחוזות נשגבים מבינתנו. שפע של אנקדוטות מהקורות אותם, המתחילות כסיפור מהחיים, מגיעות לשיאן ברגע של קסם שבו קורה הבלתי ייאמן. כמו בספרה הקודם ״ידעתי שאמצא אותך״, מעלה דליה ״בנפלאו ממני״ אירועים, מפגשים וחוויות מחייה עם צבי אהובה, ומשלבת בספרה, שירים שצבי כתב וסיפורים שסיפר ב״ציפורי לילה״ בגלי צה״ל. אותו צירוף מקרים מופלא שהפגיש את דליה ואת צבי בנעוריהם, מלווה את חייהם המשותפים ומתעצם בעת שהותם בדרום אמריקה, שם אדוות המסתורין שלהם מתחברות עם העולם המיסטי, שמאפיין את אנשי המקום. ״אלה הדברים שאותם חווינו״,אומרת דליה, ״נפלאו מאתנו ולא נשתכחו״.