ירמיאו החתול

יִרְמְיָאוּ הֶחָתוּל יָצָא לְטִיּוּל. הוּא לֹא בִּקֵּשׁ רְשׁוּת מֵהוֹרָיו, לֹא גִּלָּה לְאָחִיו - פָּשׁוּט, ?יָצָא לוֹ לְבַד. דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה עָבַר. גַּלֵּי הַיָּם אִיְּמוּ לְהַטְבִּיעַ אוֹתוֹ, מַלְכ ִּימְיָאוּ, מֶלֶךְ הַגִּנָּה, הִפְחִיד אוֹתוֹ וְעַד מְהֵרָה נִשְׁאַר יִרְמְיָאוּ עָצוּב וּבוֹדֵד, וְכָל מַה שֶּׁרָצָה הָיָה לַחְזוֹר הַבַּיְתָה. אֶלָּא שֶׁאָז קָרָה דְּבָר מָה שֶׁשִּׁנָּה אֶת הָעִנְיָנִים מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה... סְפָרֶיהָ שֶׁל מִיכַל סְנוּנִית, מְחַבֶּרֶת ”צִפּוֹר הַנֶּפֶשׁ”, ”שִׁירָה נוֹסַעַת הָעִירָה”, ?”כַּמָּה דֹּב בַּבַּיִת” וּסְפָרִים רַבִּים אֲחֵרִים, אֲהוּבִים עַל בְּנֵי כָּל הַגִּילִים, אֲשֶׁר כִּכְבוּ בִּרְשִׁימוֹת רַבֵּי־הַמֶּכֶר בְּיִשְׂרָאֵל, בְּאַנְגְלִיָּה, בְּגֶרְמַנְיָה, בְּמֶקְסִיקוֹ וְעוֹד וָעוֹד. לַסִפּוּר ”ירְמְיָאוּ הֶחָתוּל” נִכְתְּבָה מוּזִיקָה מֵאֵת אֱיָל בָּאט וְהוּא מְבֻצָּע עַל יְדֵי הַתִּזְמֹרֶת הַקָאמֶרִית הַיִּשְׂרְאֵלִית וּבְהִשְׁתַּתְּפוּת שַׂחְקָן, בְּנִצּוּחוֹ שֶׁל גִּיל שוֹחַט.