אהבתה של סלטנאת

תקציר הספר: ”סלטאנת יעקובי נולדה בליל חורף קר בעיירה גולפיגאן, השוכנת הרחק מדרום-מערב לטהראן. בתעודת הזהות האיראנית נרשמה, כנהוג, רק שנת הלידה - 1930.” ”פתיתי השלג צללו ונערמו בקצב גובר והולך בר חובות העיירה כאשר פקע פקק הלידה של טאג’י, אמה. היא ניתקה מהחלון, ועיניה, שעקבו עד כה אחר הלובן המכסה את כיעורו של ה’מחלה’, הרובע היהודי העני שבו התגוררה, נחפזו כעת לבחון את סממן הלידה.” ”מזל טוב טאג’י, יש לך בת, מלכת יופי. זאת מלכה אמיתית! מה דעתך לקרוא לה סלטנאת?” ”לאט ובסרבנות נשלחו ידי האם אל התינוקת. היא אחזה אותה בזרועותיה בהססנות ובחנה את גופה הצנום. מן הפנים הזערוריות הזרועות כתמים אדומים הופנו אליה עיניים עצומות… טאג’י העוותה פניה והרחיקה ממנה את התינוקת. ”אלוהים, מה זה הפרצוף הזה? אילו כתמים דוחים. בשביל הדבר הזה התאמצתי כל כך וסבלתי את כל הכאבים? וזה אפילו לא בן.” המפגש הראשון הזה קבע את גורל היחסים בין השתיים. סלטנאת נשלחה בגיל צעיר לשרת באחוזה גדולה של משפחה עשירה. יופיה, שכלה החריף ושמחת החיים שלה כבשה עד מהרה את לבו של בנו המבוגר של בעל האחוזה. בין השניים נרקמו יחסי ידידות שהפכו עד מהרה לסיפור אהבה סוער והם החליטו להינשא. בלב פועם ובהתרגשות ציפתה סלטנאת לחייה החדשים, אך אמה הקנאית סירבה לאפשר את הנישואים האלה, מפני שפחדה שבתה תתכחש למשפחתה ותתנשא עליה. היא כפתה על בתה אירוסין לבן המעמד הנמוך שהתכונן לעלות לארץ ישראל. סלטנאת נאלצה להיפרד מאהובה העשיר ולעלות ארצה. היא הקימה משפחה, ילדה ילדים אך לא שכחה את אהובה הרחוק. שרה אהרוני (1952), מורה ומנהלת בית ספר לשעבר, פרסמה עד כה סדרת ספרים על ישראל ושישה ספרי ילדים. אהבתה של סלטנאת מאת שרה אהרוני בהוצאת ידיעות ספרים, עורכת: לילך פלדמן, עטיפה: נעמה נחושתאי, 302 עמודים.