בן ציון בן משה כל הסונטות ושירים אחרים

בֶּן-צִיּוֹן בֶּן-מֹשֶׁה, מְחַבְּרוֹ שֶׁל סֵפֶר שִׁירִים זֶה, הַמְשַׁמֵּשׁ ”עוֹרֵךְ רָאשִׁי” וּמְנַהֲלָהּ שֶׁל הוֹצָאַת ”חֲנוּת הַסְּפָרִים” כְּפָר-סַבָּא, נִתְפַּס עַד כֹּה בְעֵינֵי רֵעָיו וַחֲבֵרָיו לָעֵט כִּמְשׁוֹרֵר לִירִי עָדִין שֶׁיֹּפְיוֹ שֶׁל הַטֶּבַע מְשַׁקֵּף כְּמַרְאָה אֶת הֲלָךְ נַפְשׁוֹ הָחֲרִיגָה וְאֶת כָּל אוֹתָן הִקָּרוּיוֹת נִפְלָאוֹת וְיוֹצְאוֹת הַדֹּפֶן בְּחַיֵּי הַמְשׁוֹרֵר. אוּלָם סֵפֶר שִׁירִים ’מְסַכֵּם’ זֶה בָא לָעוֹלָם, כְּבִטּוּי לַשֶּׁבֶר הֶעָמֹק שֶׁחָל בִּתְפִיסַת עוֹלָמוֹ שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר, לְמִן רְאִיָּתוֹ הַמְחֻדֶּשֶׁת אֶת הַטֶּבַע כְּחֵרֵשׁ וּשְׁוֵה-נֶפֶשׁ לְגוֹרָלוֹ הַמַּר שֶׁל הָאָדָם, וְעַד לְהַכְחָדָתוֹ הַמְּלֵאָה וְהַנֶּחֱרֶצֶת שֶׁל הַדִּמּוּי הַלִּירִי הַמְעֻדָּן וַהֲמָרָתוֹ בְבִטּוּי יָשִׁיר וְתוֹקְפָנִי שֶׁאֵינֶנּוּ חָס לְעִתִּים עַל בְּרוּאֵי הַשִּׁיר. מִבְנֶהוּ הֶחָמוּר וְהַנֹּקְשֶׁה שֶׁל הַסּוֹנֵט מְסַיֵּיעַ כָּאן לְיִצּוּבָם שֶׁל ”הַסִּימְפְּלִיגָאדוֹת”, אוֹתָם סַלְעֵי מָגוֹר מִיתִיִּים אֲשֶׁר מִבַּעַד לָהֶם מְבַקֶּשֶׁת שִׁירָתוֹ שֶל בֶּן-מֹשֶׁה לַחֲלֹף כְּאוֹתָהּ יוֹנָה לְלֹא פֶגַע. אֶת נוֹצוֹת זְנָבָהּ הַכְּחֻלּוֹת רַשָּׁאִים אָנוּ לִשְׁמֹר לְעַצְמֵנוּ כְסִימָן לְמַאֲבָק אֲשֶׁר תָּם וְהִגִּיעַ זֶה עַתָּה אֶל קִצּוֹ. אַךְ אוּלַי– עֲדַיִן כִבְהִקָּרוּת פִּלְאִית וְעַל-טִבְעִית– עִם הֲבָאָתוֹ שֶׁל סֵפֶר זֶה לִדְפוּס, מַלְכַּת הַפֵיוֹת וּמַלְכַּת הַלַּיְלָה תֵעוֹרְנָה לְפֶתַע מִתַּרְדֵמָתָן וְתִזְרֵנָה עַל מַחְזוֹר שִׁירִים זֶה וְעַל עֵינָיו הַנֶּעֱצָמוֹת שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר אַבְקַת זָהָב כְּחַלְחַלָּה כְעֶצֶם הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לְטֹהַר. עַל-מְנָת לְהַגְּבִּיהַ עוּף, עָלֵינוּ לְהִמָּלֵט מֵרַף הַבֵּינוֹנִיּוּת הַמְאַכֵּל וּמְכַלֶּה עַד חָרְמָה כָל צַעַד וָשַׁעַל בְּחַיֵּינוּ, וּמַלְקֶה חֲדָשׁוֹת לַבְּקָרִים אֶת נִשְׁמוֹתֵנוּ בְשִׁמְמוֹנוֹ הָרוּחָנִי. לְאוֹר זֹאת, ”חֲנוּת הַסְּפָרִים” מַגִּישָׁה עַתָּה לְקוֹרְאֶיהָ אֶת ”כָּל הַסּוֹנֵטוֹת וְשִׁירִים אֲחֵרִים”, מַחְזוֹר שִׁירִים עַזֵּי מַבָּע שֶׁאֵין דּוֹמֶה לוֹ לֹא בְסִפְרוּת הָעוֹלָם וְלֹא בַסִּפְרוּת הָעִבְרִית הַמְדַדָּה עֲדַיִן עַל קַבֶּיהָ וּמְדַשְׁדֶּשֶׁת עַל מְקוֹמָהּ שָׁנִים עַל שָׁנִים, מְאֵין יְכֹלֶת לְצַמֵּחַ בִּשְׂדוֹתֶיהָ–לְבַד מִשָּׁמִיר וָשַׁיִת– אַף לֹא מְשׁוֹרֵר בְּרוּךְ-כִּשָּׁרוֹן אֶחָד שֶׁיַּרְעִיד אֶת אַמּוֹת הַסִּפִּים בְּהֵיכָלוֹתֶיהָ וִיְטַלְטֶלֶּנָּהּ טַלְטֶלֶת גֶּבֶר כְּטַלְטֵל הָאֹרֵג אֶת הַבֻּכְיָר עַל אֶרֶג הַשְּׁתִי. אֵין סָפֵק אֵפוֹא, כִּי מַחְזוֹר שִׁירִים זֶה– עַל שִׁירָיו טְהֹרֵי הַמַּבָּע שֶׁל בֶּן-צִיּון בֶּן-מֹשֶׁה, עַל תַּרְגּוּמוֹ הַנָּאֶה וְהַמֹּפְתִי לַ-”סּוֹנֵטוֹת” שֶׁל שֶׁקְסְפִּיר, ”עַל מַסָּתוֹ הַמַּזְהִירָה וְהַמְרַתֶּקֶת שֶׁל אוֹסְקַר וַיְילְד לְ-”עַל הַסּוֹנֵטוֹת”– יֵשׁ בְּכֹחָם לְהַזְהִיר כְּמִגְדָל שֶׁל אוֹר לְכָל מְשׁוֹרֵר וּמְשׁוֹרֵר הַבָּא לְשָׁרֵת אֶת הָחַיִּים עַצְמָם, לְבַל יִכָּרֵת הַיֹּפִי וְיָסוּף מִן הָעוֹלָם.