הנסיכה בשחר 7 והריח הבורח

עֲנָנָה מְשֻׁנָּה מִתְקָרֶבֶת אֶל הָאַרְמוֹן שֶׁל הַנְּסִיכָה מַגְנוֹלְיָה וּמְרִיחָה כְּמוֹ צָרָה צְרוּרָה. הִיא מַסְרִיחָה יוֹתֵר מֵחִתּוּלִים מְשֻׁמָּשִׁים אוֹ מִפַּח אַשְׁפָּה בְּיוֹם קַיִץ חַם, ו ּבְכָל פַּעַם שֶׁהַנְּסִיכָה בְּשָׁחֹר וְנוֹקֵם הָעִזִּים מַצְלִיחִים לְהִפָּטֵר מִמֶּנָּה, הִיא צָצָה בְּמַמְלָכָה שֶׁל נְסִיכָה אַחֶרֶת. גִּבּוֹרוֹת בְּמַסֵּכוֹת וְחַבְרֵיהֶן הַנֶּאֱמָנִים מִצְטָרְפִים כְּדֵי לַעֲזֹר, אֲבָל אֵיךְ נִלְחָמִים בְּצַחֲנָה מִסְתּוֹרִית שֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא מֵזִיז לָהּ? הַנְּסיכָה בְּשָׁחֹר וְהָרֵיחַ הַבּוֹרֵחַ הוּא הַסֵּפֶר הַשְּׁבִיעִי בְּסִדְרַת הַנְּסיכָה בְּשָׁחֹר, רַב־מֶכֶר שֶׁל הַנְּיוּ יוֹרְק טַיְמְס. גַּם בְּיִשְׂרָאֵל זָכְתָה הַסִּדְרָה לִשְׁבָחִים, וְהַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן הָיָה מִנִּבְחֲרֵי הַיְּלָדִים בְּמִצְעַד הַסְּפָרִים. ”דִין וְשֵׁנוֹן הֵייל יָצְרוּ גִּבּוֹרַת־עָל, נְסִיכָה לוֹחֶמֶת.” מַאיָה נַחוּם שַׁחַל, כַּלְכָּלִיסְט ”מָתוֹק לְהַפְלִיא, מָלֵא הוּמוֹר וְתַעֲלוּלִים.” מֵאִירָה בַּרְנֵעַ גוֹלְדְבֵּרְג ”מֻשְׁלָם לִקְרִיאָה עַצְמָאִית.” סְקוּל לַיְבְּרֵרִי ג’וּרְנָל