אחרת

אחרת, כי אבנר להב מבקש להיבדל מסגנונות הכתיבה הנפוצים. הוא מזמין את הקורא לחוויה מבוססת דמיון, אסוציאטיבית, ויצירותיו מבליטות את עצמן כטקסטים בהתהוות. המהלך העלילתי, חשוב ככל שיהיה, אינו העיקר: הדברים המהותיים בעיניו הם ההתבוננות בטבע, בנפש האדם, וההרהור המתלווה לכך ללא הפרד. לעולם אין סיפוריו חיקוי של ”המציאות”, והמצבים הקיומיים שהוא מעמיד רוויי ספק ואי-ודאות. מן ההיבט הזה, אפשר לראות במכלול הספר משל מרובה פנים על מצבו של האדם. ויש באחרת ייחוד נוסף: אבנר להב הוא מן היוצרים המעטים, אם בכלל, שהעזו – והצליחו – לתרגם חלקים מוקדמים מיצירתם משפת אימם (צרפתית במקרה זה) לעברית, וספרו יכול בהחלט לדור בכפיפה אחת עם היצירות העבריות בנות זמננו. אבנר להב פרסם עד כה שלושה ספרים: בין עונג למוות. קריאה פסיכואנליטית בסיפורי קפקא (כרמל, 2007), פרחי חולין (שירים, ספרא, 2015) והדרך לא לשכוח (אוטוביוגרפיה, סטימצקי, 2021). משנת 2000 הוא תרגם לא פחות מ-35 ספרי הגות צרפתיים ושורה ארוכה של כתבים בתחומי הרוח, החברה והאומנות הפלסטית.