עיוורון רוחני

”לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת, לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר, מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ” (ישעיה מב, ז). באופן ישיר ובלתי מתפשר, מתוארים בספר בני אדם, קבוצות, מנהיגים, ממשלות ומדינות השרויים ב’עיו ורון רוחני’ - שקועים בענייניהם האישיים, באגו ובאינטרסים הצרים שלהם בכל תחומי החיים ובפרט ביחסם לעם ישראל. בעיני המחבר, יוסף דיין, הם דומים למי שמהלך בחשיכה ואינו מודע לכך שהוא צריך להצטייד בפנס. באמצעות הסקירה ההיסטורית, מהווה הספר הזה ”פנס” שמעניק דיין לקורא, ושורותיו מאירות ומבהירות את סכמת בריאת העולם, את ההיסטוריה האנושית ובעיקר את דרכו של עם ישראל בחסות ההשגחה האלוהית מאז ועד היום. במהלך עריכת הספר ותוך כדי התעמקות בהגותו מאירת העיניים ובמובאות הרבות מן התנ”ך המופיעות בו, אני מודה שזכיתי בסוג של ’הארה רוחנית’ בעצמי. התחברתי מאד לרעיון השזור בו לכל אורכו, כי ”כל דבר אמת שקיים במציאות, או ביחסים שבין אדם לחברו, נובע מאלוהים” (ציטוט מתוך הספר).