כל הפרפרים ואת

”הרבה שוקולד הורג כלבים”, היא מנמקת לו את סירובה הנחרץ לחלוק עימו את הממתק. כנראה שאם יכול היה לדבר היה אומר לה: ”שוש, הרבה שוקולד הורג גם בני אדם, גם הרבה מחשבות הורגות אותם ואת כל הזמן חושבת”, אבל ה וא לא מוציא הגה ושוש מסיימת את השוקולד וממשיכה לחשוב. ”אנשים הם יצורים בעייתיים”, מסיקה שוש כאשר אף אדם לא מתרשם במיוחד מהעובדה הפשוטה שטוב לה. שוש כמעט בת שלושים ועובדת בחנות פלאפל קטנה. יש לה מספר אהובים, ביניהם אישה בת שבעים, כלב קטן ונאמן, צפרדע רגישה וכמה ראשנים שטרם הצפרדעו. למרות כל רצונה הטוב לשדר עסקים כרגיל ולהיות פשוט ”נורמלית”, היא לא מצליחה בכך. וביום אחד האיזון העדין מופר כך שאפילו תספורת המחאה הקצוצה שלה כבר לא מתריסה מספיק נגד החיים. אובדן מטלטל מציף בה משפטים משונים ושברי זיכרונות שמאיימים על שפיותה, ושוש ספק בורחת ספק יוצאת למסע מטלטל בעקבות אמונה, קשרי דם ואהבה. מסע של חיבור עצמי עמוק, מסע שאין ממנו דרך חזרה. הספר שזור בכאב, הומור, כנות ורגישות. מילותיו נכנסות למעמקי הלב ומאפשרות התבוננות ייחודית על הנפש והחיים. אם מתחשק לך לברוח, אם מפעמת בך אהבה עזה שמלווה לעתים בפחד ולעתים בתקווה, ואם גם אותך מטרידות שאלות קיומיות, הספר הזה הוא בשבילך. מוריה דואני בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית, בר אילן. מכורה לשוקולד ולמילים.