לכתוב

”אל תעשי שום דבר אחר, כתבי”, אמר הסופר רמון קנו למרגריט דיראס הצעירה, וזו אכן המשיכה וכתבה עשרות ספרים, מחזות ותסריטים – ביניהם, הירושימה אהבתי (כרמל, 2015) – שאת חלקם גם ביימה. ספר זה, בעריכתו ש ל פרופ’ יהושע ישועה, מקבץ ארבע מיצירותיה של דיראס, המכוּננות כולן זו כנגד זו, באופן כזה או אחר. השתיים הראשונות, שגם במקור הצרפתי פורסמו בכפיפה אחת, נוגעות במעשה הכתיבה ובגבולות האפשר שלו: לכתוב, הפותחת את הקובץ, היא מדיטציה על כתיבה, בדידות ומוות; מותו של הטייס האנגלי היא אילוסטרציה קצרה ומושלמת ללכתוב; סגן הקונסול, הנזכר בלכתוב, הוא, לעדותה של דיראס, ”ספר שנצעק בכל מקום, ללא קול”; ואילו על שבי הקסם של לול ו. שטיין, השותף לעולם העלילה של סגן הקונסול, אמר לאקאן: ”היא לא צריכה לדעת שהיא כותבת את מה שהיא כותבת. כי היא עלולה להגיע לאבדון. וזו תהיה קטסטרופה”. היצירות תורגמו לעברית על־ידי נורית פלד־אלחנן, שאף הוסיפה אחרית־דבר.