רק אלוהים יודע

כשהייתי בן ארבע עשרה התאהבתי בנערה שקראו לה שרית. היו לה את החיוכים הכי יפים בעולם והעיניים שלה זרחו ממש כמו השמש ברגעים שהיא הכי מתעייפת. ופעם אחת, כשממש אזרתי אומץ בבית ספר, העזתי אפילו להתקרב כדי ל הריח לה את השיער. ובלילות הייתי יושב על המיטה וחושב כמה נפלא זה יהיה אם שרית הייתה אוהבת אותי בחזרה. והייתי מרים את הראש למעלה לכיוון השמים ומבקש מאלוהים כמו תפילה כזאת בלב, שאם הוא יגשים את המעט שאני רוצה אז אני אהיה מוכן לתת לו כל מה שהוא יבקש בתמורה. אבל הוא אף פעם לא השיב לתפילות האלה שלי וגם עם שרית מעולם לא דיברתי. והיום כשאני כבר בן ארבעים, אז אני חושב על זה מדי פעם, שכל זה קרה בגלל התקרה שהפרידה ביני לבינו.