להקת מולדת

כשבני חוזר הביתה מאגף השיקום הוא לא יכול שלא להרגיש אבוד – אבוד בלי האחים לאגף, אבוד בתוך גופו השבור והמוגבל, ובעיקר אבוד בלי המוזיקה: אותו רכיב ייחודי של האישיות שלו שעכשיו התמלא בזעם, אשמה וחרטה. בין מבטי היגון של אימו, רעיה שכולה, למערכת היחסים המתפוגגת עם בת הזוג שלו, ההסתגלות של בני למצבו החדש כנכה צה”ל רחוקה מלהיות חלקה. כשכל חייו תלויים על זוג קביים, המקום היחיד בו הוא מוצא מפלט הוא אגף השיקום, שם הוא מבלה שעות עם חבריו ליחידה ולשיקום, שכולם, עד האחרון, היו רוצים לראות אותו משנה כיוון, וחוזר לנגן ולשיר באופן מקצועי. אבל איך בני יכול לנסות בכלל לחזור לאותה תחושת התעלות ולאותם ימים טובים, כשהוא אפילו לא מצליח להביא את עצמו לגעת בגיטרה? כשהרעיון להקים להקה המורכבת כולה מנכי צה”ל מתחיל לקרום עור וגידים, בני מצרף ללהקה עוד חברים מבית הלוחם, כולם מוזיקאים בעברם, שעכשיו מתמודדים כל אחד עם עולם ייחודי שהתמוטט. כל שיר חדש של הלהקה מרגיש כמו פצע נוסף שנחבש בליבם. וכשאחד השירים מושמע בכל תחנות הרדיו, בני מתחיל לשאול את עצמו: האם המוזיקה יכולה לאחות את כל חלקי חייו ולהעניק לו את ההזדמנות השנייה שהוא חשב שהוא לעולם לא יקבל? אוסי תג’ר נולד וגדל בתל אביב, שירת בצה”ל ולמד בבר אילן. הוא מקדם בהתנדבות פרויקטים חברתיים שונים וחבר באגודת הסופרות והסופרים העברים בישראל (ע”ר) מאז 2021.