ומה יש עוד

ומה יש עוד / שביט שרי נגיד נגיד את ילדה. את נמוכת קומה. את אולי מטר, יצור עם רגליים זריזות. נדרש לך חלל סביר לחיות. נניח: משתלה. בשלב מסויים נגמרת הילדות, ונדרשות ערים שלמות שיקיפו את גופ ך הזעיר, והנופים מסתובבים כמבט של אדם שיכור, ורמזורים מתאמצים מחליפים צבעים, ברגעים שאין אף אחד ברחוב. אומרים שתהיה שוב רעידת אדמה, שתזעזע את אצבעות רגלינו אני גדלה ועדיין עושה פרצופים למראה. איך השארת אותי ככה יוצרת לעצמי מהומה.