יעל מתחבאת

יָעֵל הַקְּטַנָּה מְשַׂחֶקֶת לְבַדָּהּ. בַּסָּלוֹן, בַּמִּטְבָּח, בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה אוֹ בַּגִּנָּה – בְּכָל מָקוֹם הִיא מוֹצֵאת עוֹלָם מָלֵא הַפְתָּעוֹת וְהַרְפַּתְקָאוֹת. הִיא שְׁקוּעָה כָּל כָּךְ ב ַּמִּשְׂחָק, עַד שֶׁהִיא לֹא שָׂמָה לֵב שֶׁחָבֵר טוֹב רוֹצֶה לְהִצְטָרֵף אֵלֶיהָ. אֲבָל אֵיךְ אֶפְשָׁר לְשַׂחֵק עִם מִישֶׁהִי שֶׁנֶּעֱלֶמֶת שׁוּב וָשׁוּב? סֵפֶר עָדִין וּמַרְהִיב הַמַּזְמִין אֶת הַקּוֹרְאִים לְבִקּוּר בִּמְחוֹזוֹת קְסוּמִים שֶׁל יַלְדוּת וְתֹם. שׁוּלַמִּית לַפִּיד הִיא סוֹפֶרֶת וּמַחֲזָאִית, מִבְּכִירוֹת הַיּוֹצְרִים בָּאָרֶץ. סְפָרֶיהָ הָרַבִּים הָיוּ לְנִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל וְזָכוּ לְהַצְלָחָה כַּבִּירָה וּלְעִבּוּדִים לַקּוֹלְנוֹעַ וְלַתֵּאַטְרוֹן. גִּיל–לִי אַלּוֹן קוּרִיאֵל הִיא מְאַיֶּרֶת, סוֹפֶרֶת וּמַרְצָה, כַּלַּת פְּרַס מוּזֵאוֹן יִשְׂרָאֵל לְאִיּוּר.